באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

רוקסי משגעת את העיר, באחד מערוצי הסרטים

כמעט כל ילד חשב באיזשהו שלב ובאיזשהו גיל שאבא ואימא שלו הם לא אבא ואימא שלו, אלא אנשים אחרים, מגניבים יותר, נחמדים יותר, כאלה שאיתם הכל הולך בקלות ובכיף. אבל אלו מחשבות עוברות בראש של ילדים שהם באמת מאומצים? הרבה יותר מסובך ועצוב.

אני מניחה שנכתבו על כך מחקרים וספרים, ובוודאי גם נעשו כמה סרטים. באחד מהם צפיתי לאחרונה, והייתי בטוחה שכולם כבר ראו וכתבו עליו, אבל בירור קצר בגוגל העלה שהוא די נטוש משום מה. קצת כמו הגיבורה שלו. ולא בצדק.

 "רוקסי משגעת את העיר" הוא סרט עצוב ומקסים באמת, ובמרכזו הילדה המוזרה-עד-מאוד דינקי (וינונה ריידר בתחילת ימיה הטובים), המשוכנעת כי הסלבריטאית מהשיר המפורסם In Roxy eyes, שצפויה לחזור לביקור בעיירת ילדותה, היא-היא האם האבודה שלה.

דינקי, שם שמתחרז עם סטינקי, היא ילדה מרדנית ומעצבנת לעתים, לבושה בגדים מטשטשים, לא מתקשרת עם בני אדם, חיה בשלום עם תיבת הנוח שלה, מלאת בעלי חיים שלא הגיעו בזוגות – זו תיבה אלטרנטיבית שבה כל אחד בא לבד, וביחד נוצרת חבורה חדשה. הברווזים והכלבים והעיזים לא יודעים לענות, אבל זה בסדר, דינקי מדברת בשם כולם.

בינתיים, כל העיר חוגגת פסטיבל מגוחך שלם, נשים יושבות שעות במספרה, הרחובות מקושטים, ולאף אחד אין חשק או סבלנות לשים לב לילדה שרוקמת חלומות. טוב, לא באמת לאף אחד. תמיד יש מי שקצת אכפת לו. למשל היועצת בבית הספר, שלא נבהלת מהמרדנות והקשיחות. למשל, הגבר (ג'ף דניאלס) שאשתו עזבה אותו כיוון שהוא עדיין מאוהב באותה רוקסי, שהיא האקסית המיתולוגית שלו. וגם ילד אחד חתיך בשם ג'רלד, יחסית חדש בשכונה, שאין לו את כל ההרגלים הישנים של לשנוא את רוקסי. למעשה הוא קצת נדלק עליה, רוצה אותה. היא מייבשת אותו במילים: זה טוב לרצות דברים.

ובנימה זו - אני רוצה עוד סרט של וינונה ריידר. יש המלצות?

רוקסי משגעת את העיר (Welcome Home Roxy Carmichael). ארה"ב, 1990. 96 דקות. במאי: ג'ים אברהמס. שחקנים: וינונה ריידר, ג'ף דניאלס, תומס ווילסון בראון (ג'רלד) רובין תומס (האבא), אליזבת סאקס (היועצת. בימים אלה משחקת ב"בטיפול" האמריקאית)