באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

הר ברוקבק, באחד מערוצי הסרטים

בהמשך לרשימת סרטי העשור של "עכבר העיר", ולרשימת הסרטים שלא ראיתי מתוכה, החלטתי להתחיל להשלים פערים. הסרט הראשון שעליו אני עושה וי: "הר ברוקבק".

הדבר הכי חזק ב"הר ברוקבק" אלה הנופים. כאלה תמונות מדהימות לא ראיתי כבר מזמן. פעם אחר פעם, פריים אחרי פריים, נופים שהייתי רוצה להרגיש אותם, לנשום אותם, לטבוע בהם. כנראה גם הבמאי אנג לי חש כך, ולכן את המחצית הראשונה של הסרט הוא מקדיש לשתי דמויות בלבד, עם הבלחות מצד הבוס שלהן והאיש שמביא את האוכל. כל השאר – טבע פראי.

הדבר החזק הבא ב"הר ברוקבק" הוא מערכת היחסית הבלתי אפשרית בוויומינג של שנות ה-60, ה-70 וה-80. עשרים שנות אהבה שמתממשת פעמיים-שלוש בשנה בין אניס דל מאר לג'ק טוויסט. אחד גדל בלי הורים, השני גדל עם הורים שלא מתקשרים (אב קשוח להפליא, אם כנועה). קאובואים לעת מצוא, עם כל הלבוש והמניירות והרודיאו. מכירים בזכות הכבשים, נשארים בגלל הקור הפיזי והאנושי שמנשב לעברם מכל כיוון.

זה לא רק סרט על הומואים בארון. זה לא סרט רק לקהילה ההומו-לסבית. זה סרט על גברים קשוחים ושקטים מבחוץ, אבל גועשים מבפנים. זה סרט שבו הנופים הכי פתוחים יכולים להיות בית הכלא הכי גדול, כי מעבר להם, היכן שיש בני אדם, צריך לנהוג אחרת.

בהתחלה זו זוגיות מופלאה, משהו לקנא בו, למרות שלא קל להם איתה, למרות שיש קצת דם (אהבה מקודשת בדם). עם הזמן היא ראויה יותר להגדרה "יפה אך כואבת". הם מתחתנים, כל אחד עם אישה אחרת במדינה אחרת, וגם מביאים לעולם ילדים כמו כולם, או אולי בעצם לא כמו כולם. אחד (אניס) נכשל בנישואיו וביחסיו עם נשים, השני (ג'ק) מעולם לא התיימר להצליח, ולכן נותר עם הסטטוס קוו.

אמנם פעם אחת ג'ק מציע לאניס לעזוב את הכל ולבוא לגור איתו בחווה. אבל אניס נזכר בגורלם המר של שני הומואים בעיירת ילדותו, גורל שכפי הנראה אביו היה אחראי לו, ומוותר על האופציה של חיים חופשיים וטובים. שחרור אמיתי - וכפועל יוצא מזה, סצנות חזקות - יש רק בברוקבק. להתראות באוגוסט. או בנובמבר. אגב, הסצנה ששניהם קופצים ערומים מהסלע הגבוה היישר למים העמוקים, קיימת בגרסה האירופית אך לא בזו האמריקאית.

זהירות, חצי ספויילר, לעוד סצנה שלא הייתי רוצה לשכוח: החולצות המוכתמות בדם. בבית של ההורים של ג'ק כשחולצת הג'ינס מעל חולצת הבז', ובקרוון של אניס כשחולצת הבז' שלו מעל חולצת הג'ינס. הקרוון חום-אפרפר וחשוך מבפנים, בחוץ הכל בהיר וירוק ושמח. איזה ניגוד בין העניינים שבלב לבין מה שהעולם רואה.

מדהים שהיו גופים ואנשים בארה"ב שהתנגדו לסרט עם צאתו לאקרנים. במדינת יוטה אפילו סירבו להקרין אותו, משל היו סין. "הר ברוקבק" הוא סרט טוב, וחבל לי שהוא לא זכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. הבמאי, התסריט והפסקול זה גם משהו, אבל כנראה שזה עניין של מזל באיזו שנה אתה מתמודד – הפעם "התרסקות" לקח את הפרס, ו"טרומן קפוטה" נתן פייט.

טריוויה, לידיעת מתכנני הטיולים: הר ברוקבק לא קיים באמת. הסרט צולם בפרובינציית אלברטה שבקנדה.

הר ברוקבק (Brokeback Mountain). ארה"ב/קנדה, 2005. 134 דקות. במאי: אנג לי. שחקנים: הית לדג'ר, ג'ייק גילנהול, מישל וויליאמס, אן האתווי, לינדה קרדליני (סם מ-e.r.)