מה שעובד, בבית הקולנוע הקרוב לביתכם
מה יותר
מתקבל על הדעת, שבחורה בת 20 תתאהב בוודי אלן ותרצה להתחתן איתו, או שבחורה בת 20
תתאהב בלארי דיוויד, ותחשוק בטבעת? שני התרחישים כמובן לא הגיוניים, אבל אחד מהם
התרחש במציאות של וודי אלן והשני התרחש בסרט שלו. ואם אתם חושבים שזה הכשל היחיד
ב"מה שעובד", אתם טועים.
התחושה שלי
היא שאלן יצר את "מה שעובד", כדי להצדיק את אורח החיים שלו. אמנם ספק אם
יש לו חבורת בית קפה שמסכימה להקשיב לכל החוכמות שלו, אבל חיים מוזרים יש לו בשפע,
ואין ספק שהוא הכניס אותם לתוך הסרט – שחלק לא קטן ממנו מתרחש בצ'יינה טאון, עוד
מחווה לבת זוגו האסיאתית.
הסרט מתחיל
בשטיקים של יהודים - כל הדתות הן דרך להוציא כסף מאנשים. שום רעיון טוב לא שורד,
מהסיבה שאנשים הם לא טובים במהותם - מונולוגים למצלמה, וגם קצת בדיחות על חשבוננו,
הצופים ("זה לא סרט שיעשה לכם טוב, אם אתם רוצים משהו שיעשה לכם טוב, לכו
לעשות מסאז' לכפות הרגליים"). אם אלן היה עושה סטנד אפ, כנראה שככה זה היה
נראה ונשמע.
אחרי כל
החוכמות הגדולות, בוריס (דיוויד) הגרוש האומלל והצולע (ניסיון התאבדות כושל, אל
תשאלו) חוזר לבד לבית הריק שלו. פעם היה לו סיכוי לזכות בנובל בפיזיקה (אלק), היום
הוא מלמד ילדים לשחק שחמט בדרכו הייחודית. רגע לפני שהוא מחבק את הבדידות, מתנפלת
עליו בכניסה לבית הומלסית שמבקשת ממנו קצת אוכל. הוא לא מתלהב, אבל בסוף נותן לה
להיכנס אליו הביתה.
אתם מכירים
ניו יורקר אמיתי אחד שהיה עושה את זה?
אז כן, מלודי
סנט אן היא בלונדינית יפה (רייצ'ל אוון ווד), שמתחילה עם ציון 4 ומסיימת ב-8, אבל
זה עדיין נראה מוזר, במיוחד כשהוא נותן לה להישאר לישון אצלו.
מצד אחד
הוא מיזנתרופ, מצד שני בתוך תוכו הוא גם זקוק לקשר רגשי עם בני אדם. אז הוא יורד
עליה ועל טיפשותה הדרומית (היא גדלה על גדות המיסיסיפי) מכאן ועד בכלל, אבל לא
מכריח אותה ללכת לשום מקום. והיא נשארת. וגם לומדת ממנו דבר או שניים, בניגוד לכל
התחזיות.
אחר כך,
כשמגלים מי ההורים שלה, אפשר להבין איך כל זה קרה – שני אנשים שדיכאו כל שאיפה אישית
כדי לחיות לפי אידיאל נוצרי כלשהו, שלא התאים להם בגרוש. אם אתם לא רוצים להיות
כמוהם, אומר לנו אלן, אל תיכנעו לאומללות של החיים: תיהנו, תבלו, תעשו את כל מה
שעובד בשבילכם, למרות שכולנו נמות באינסוף הגדול. כאילו לא מאמין שנקנה את המסר הזה, בסצנות הבאות אלן גם מראה לנו
מה קורה להורים ברגע שהם באמת עושים מה שעובד עבורם. איזה שחרור!
לבנזוג יש
תיאוריה: בוריס הוא בעצם בן דמותו של אלוהים. אין לו סבלנות לבני האדם שהוא יצר,
הוא רוצה שיסתדרו לבדם, מה שעובד להם. כשהם פונים אליו שילמד אותם קצת אסטרטגיה
(שחמט), הוא מאבד את הסבלנות. כאלה טיפשים. זה בולט במיוחד בסצנות החוזרות על
עצמן, כאשר הבת מבקשת מבוריס מחסה, ואילו האם והאב מגיעים לביתו ומייד נופלים על
ברכיהם ונושאים תפילה.
ואני
אומרת: אם לוקחים בחשבון שבוריס הוא גם בן דמותו של אלן (ויש האומרים גם רומן
פולנסקי), אז כנראה שאלוהים הוא באמת במאי. הגיע הזמן לתת לו אוסקר, ולא רק מנחות
ופייטות*. אבל לא על הסרט הזה, ובמיוחד לא על סצנת הסיום שלו. דביקות זו תכונה ממש
לא סקסית.
מה שעובד (Whatever Works),
ארה"ב 2009. 92 דקות. במאי: וודי אלן. שחקנים: לארי דיוויד, אוון רייצ'ל ווד,
פטרישיה קלרקסון (האימא מריוט), הנרי קאוויל (ראנדי ג'יימס, הבחור שנשלח להתחיל עם
מלודי), אד בגלי ג'וניור (האבא, שנהנה מטוויסט אמיתי)
* מלשון
פייטה, ראה הוותיקן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
