באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

שיחות עם הגנן, ערוץ הוט פריים

שישי ושבת האחרונים הוקדשו בערוץ הוט פריים לסרטים צרפתיים – זה כנראה מין קטע כזה של הערוץ, כי לפני שבועיים הסופ"ש הוקדש לסרטים סקנדינביים (אני נזכרת שיש לי ערוצי סרטים רק כשהבנזוג בסביבה). בכל אופן, הקלטתי את "פעלים למתחילים", והתיישבנו לראות את "שיחות עם הגנן", שמבוסס על ספר מאת הנרי קוקו, ושבחרתי בו כי אני מאוד אוהבת את השחקן דניאל אוטיי.

הסרט - שמזכיר במידת מה את "יום ראשון בכפר" שראיתי לא מזמן - מביא את סיפורם של שניים. דופינצ'או הצייר הבוהמיין מפריז שמגיע לכפר לבית הוריו שמתו, ומחליט לשאוב שם השראה כמו גם לגדל גינה בדיוק כמו שאימא שלו טיפחה. אלא שהוא לא ממש מבין ולא רוצה להבין בענייני מגלים, חרמשים ותנועת הזזזזייי. אז הוא שוכר את שירותיו של הגנן דוז'רדין, שמתברר שפעם, לפני המון שנים, למד איתו באותה כיתה, ויחד הם שמו מקל דינמיט (או משהו מסוג זה) בעוגה של המנהל, כך שכאשר הוא עשה פוווו במקום שהנר ייכבה הוא התפוצץ לו בפרצוף יחד עם כל הקרם הלבן של העוגה.

התוצאה של אותו תעלול דבילי היתה קשה מבחינת שניהם, אבל הגנן שבא ממשפחה ענייה סבל הרבה יותר. הצייר שבא ממשפחה עשירה לא היה מודע לכך. הוא חשב שפנימייה וביטול חופשות זה העונש הכי גדול שיכול להיות לבן אדם. והנה מתברר שיש דברים הרבה יותר גרועים.

לאורך כל הסרט הוא ילמד כיצד הבדלי מעמדות משפיעים על החיים, ובעיקר על הבריאות, של בני האדם. החיים החדשים שלו בכפר הם בעצם ניסיון לתיקון, למרות שמדי פעם הוא סוחב אליהם נהנתנות פריזאית (הסטודנטית המתפשטת מגדה). הוא מנסה ליצור קשר חברי אמיתי עם הגנן, והשיחות עימו מעשירות אותו כמו גם את הצופים. הם ממציאים שמות חיבה זה לזה: גנני וצבעי, והביקור המשותף בבית המת פואלו הוא סצנה מופלאה שלגנן יש ערך חברתי גבוה מלצייר, כמי שמכיר את האנשים ואת הסביבה. כך גם בדיג הקרפיון בנהר, עוד סצנה נהדרת.

משפטים שאהבתי:

מקומות עבודה הם כמו טיגריסים – נמצאים בסכנת הכחדה.

העיר לעושר, הכפר לבריאות.

פאניקה עדיפה על חרטה.

המוות הוא כמו קרפיון – הוא שם אבל אתה לא רואה אותו, וכשהוא פותח את הלוע שלו הוא בולע אותך.

טריוויה:

הנרי קוקו, מחבר הספר, הוא בעצמו צייר.

ז'ן-פייר דרוסין היה מועמד לפרס הסזאר על תפקידו.

שיחות עם הגנן (Dialogue avec mon jardinière), צרפת 2007. 110 דקות. במאי: ז'ן בקר. שחקנים: דניאל אוטיי (צבעי), ז'ן-פייר דארוסן (גנני), היאם עבאס (אשתו של הגנן), אלקסיה ברליאר (מגדה), פאני קוטנקון (הלן, אשתו בנפרד של הצייר)

עוד סרט של דניאל אוטיי – החבר הכי טוב שלי.