באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

ערב שני החדש של רשת

בדיו כמו שזכיינית ערוץ 2 קשת שמה את כל הביצים בסל של יום שישי – כך בזכיינית ערוץ 2 רשת החליטו לשים את כל הביצים בסל של יום שני. כמובן שיש הבדל גדול אחד: לקשת יש גם את המגה-ריאליטי "האח הגדול", שמשודר פעמיים בשבוע, אף אחת מהן לא בשישי ה"חזק". במילים אחרות, לא כוחות.

בעצם, יש עוד הבדל: התוכניות החזקות של רשת הן תוכניות איכותיות יותר, במידה מסוימת. מתאימות לערוץ 10, או לטלעד, מנוחתה עדן. במילים אחרות, לא דופקות רייטינג בשמיים.

מצב האומה

הדבר הכי בולט ב"מצב האומה" הוא שהיא ממש, אבל ממש דומה ל"עד הבחירות זה יעבור", ששודרה בערוץ 10: ליאור שליין המנחה יושב בצד ימין של המסך, גורי אלפי ואורנה בנאי ממוקמים בצד השני של השולחן. הדאחקות עובדות על אותם שטאנצים, ציפי לבני שוב מגיעה להתארח בתוכנית – גורי אפילו שחרר על זה בדיחה.

במילים אחרות, אין פה כמעט שום דבר חדש. מדובר בלא יותר מניסיון להוכיח שעם אותה תוכנית, ערוץ 2 יביא תמיד יותר רייטינג מערוץ 10. אה, כן, וגם יהיו לו תוכניות יותר מעניינות לקדם – למשל את "משפחה חורגת" באמצעות אלון גל שחלף באולפן עם שלט, או את "שבוע סוף" עם עופר שכטר, שהגיע לאולפן רק כדי להגיד שאין סלקציות במסיבות.

אז חידושים אין, אבל צחוקים פה ושם בהחלט יש, לפי הדירוג הבא: אורנה, גורי, ליאור. כן, אני יודעת שגם שי אביבי היה שם. הוא לא מצחיק אותי. יש לו הומור של טלעד.

הצחוקים מתרכזים בעיקר בנושאים ש"אסור" לצחוק עליהם, או לכל הפחות מאוד לא מקובל, ובנושאים שלחצי מהציבור אין מושג למה הם אמורים להצחיק. דוגמה מאורנה: "משפחת מוזס (הבעלים של ידיעות אחרונות) לא יודעת מה זה 'ישראל היום' כי היא לא נוסעת בתחבורה ציבורית". דוגמה מגורי: "ציפי, את למדת משפטים בבר אילן...". לבני: "כדאי שתעצור כאן, אני יודעת לאן זה הולך". גורי: "את למדת משפטים בבר אילן, ובכל זאת לא למדת איך לחסל ראש ממשלה".

אפרופו לבני, בגדול, גם הפעם הראיון איתה היה מוצלח – השאלות היו סאטיריות, והיא ענתה ברצינות אך לא ביבשושיות. גם השמלה השחורה הקטנה בהשראת קוקו שאנל עבדה לה מצוין. איך היא סיכמה את זה? "נשמה, היה כדאי לבוא". שזה לא מעט – הייתה גם אופציה שהיא תסנן "נפלא" חמש פעמים, כמו שסיננה וייבשה את מופז האובססיבי בישיבת סיעת קדימה (אגב, מה נסגר עם האיש, הוא לא שם לב שכבר מזמן עבר את גבולות הפאתט?).

בשלב עזאם עזאם נשברתי, חזרתי רק לפאנץ': "תחיו את היום כאילו אין פנאי פלוס מחר". הפאנץ' שלי: בשבוע הבא אני שוב עם "מגדלים באוויר", מזלכם שזה פרק אחרון.

הכל דבש – עונה שנייה

מה אפשר להגיד על הסדרה שיצרה יעל פוליאקוב על החיים שלה, הסדרה שבכתוביות הסיום שלה כתוב המשפט "כל קשר בין הדמויות למציאות מקרי בהחלט"?

בוטה, אגרסיבית, חדה, אמיתית. בעיקר, כנראה, אמיתית.

מצעד הגששים, השחקנים והדמויות המוכרות הגדיל את הסקס אפיל של הפרק הראשון בעונה השנייה, אבל בעיקר גם הדגיש את האבדן – את האדם האהוב שישראל (פולי) פוליאקוב היה. גם את האבסורדיות של השבעה הוא הדגיש – איך פתאום אנשים מדברים על כלום, על ריק, רק כדי להעביר את הזמן. איך חוזרים על כל מילה שבע פעמים במקרה שיושבים ליד האבלים, ואיך מרכלים או משלימים פערים במידה שיושבים בצד השני של החדר - או עומדים ליד הבריכה, במקרה של "הכל דבש".

עניין אחר הוצנע מאוד אבל בלט מאוד: אובדנה של שוש עטרי ז"ל. שוש פוליאקוב, האלמנה בחיים, נכנסה למעשה לדמותה של עטרי כאלמנה של הסדרה – מבלי שנאמר על כך דבר. כאילו זה הכי טבעי בעולם. התפקיד שלה אמנם קטן, וכרגע כולל בעיקר נביחות, כך שקשה לדבר על כשרון משחק, אבל עדיין: היא שם, היא נוכחת. לגמרי נוכחת. ולכן, היא מגבירה את התעתוע, את הטשטוש בין האמת לבדיה.

הצופה המבולבל לא ממש יודע מה לעשות עם עצמו. בסדר, הבנו שיש שלוש דרכים להתמודד: להיכנס למסמכים, להתמכר לאלכוהול או להתפקע מצחוק. אבל מה עושים ביום שאחרי, כשנגמרים הבורקסים והביצים וכל הסלבים נעלמים? מה יהיה בהמשך הסדרה של החיים, כלומר בהמשך החיים של הסדרה?

(בחיים לא ראיתי עריכה כל כך גרועה של "בפרק הבא").

רייטינג: 18.1% למצה האומה, 18.9% להכל דבש