באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

24 שעות עם אתגר קרת, ערוץ 8

לראשונה: פוסט משותף לשני בלוגים – מה הסיפור, ובאה לבקר.

תוכנית טובה צריכה קונספט חזק ומגיש מעולה, ול"24 שעות עם" יש 90% מזה. הקונספט הוא אולפן שמעוצב כמו סלון ומטבחון מושקעים אך סגורים מכל הכיוונים, שמנחה ומרואיין נסגרים בו למשך יממה ומדברים על הכל. ה-10% הבעייתיים שייכים למגיש, רוני קובן, שיום אחד הוא יהיה יותר טוב מיאיר לפיד ואילנה דיין (הבוסית שלו ב"עובדה"), אבל היום הוא עדיין צריך להשתכלל קצת ולא להיכנע ללאות שבאה אחרי 12 שעות נניח.

בסדרה התארחו כמה אנשים מעניינים, אבל אני בחרתי לראות את הפרק בהשתתפותו של הסופר אתגר קרת (42). מזמן הוא לא הוציא ספר חדש, אולי בגלל שהוא היה עסוק בסרטים ובדברים אחרים, אבל תמיד מעניין להקשיב למחבר "הקייטנה של קנלר" ו"אניהו", שייסד שפה חדשה בספרות העברית, ונחשב לאחד הקולות הבולטים בדור שאחרי הדור הקאנוני.

אמנם הוא שחרר בקושי מילה על אשתו, ואף מילה על הגיס אביב גפן או על החם יהונתן גפן, שלא לדבר על הקשר שלו עם בנו, בהשוואה לקשר לו עם הוריו. ובכל זאת, גם בלי הצד המעניין הזה, היה שווה להעביר איתו 46 דקות – זה מה שנשאר אחרי עריכה.

על הכתיבה: בסיפור אתה יכול להרעיש בין שתיים לארבע, וזה לא מפריע לאף אחד. זה המקום לשחרר.

על רוני קובן: אתה הקאפו. מצד אחד אתה מהמערכת, מצד שני אתה לכוד כאן.

על התוכנית: יכול להיות שאני האחרון שיעזוב באמצע, אבל הראשון שמודע לאופציה הזו.

על ההורים: הם שרדו, והם המשיכו לשרוד גם אחרי שהמלחמה הסתיימה. הם לא יכלו לחיות חיים שהיו בהם 5% מעבר למאיפה אני מביא את האוכל. באיזשהו מקום הם רצו ש(אנחנו הילדים) נחרוג מהקיום החומרי שהם היו משועבדים אליו.

על השואה: לא בטוח שהייתי שורד. צריך בשביל זה רצון חזק לחיות, ואני לא בטוח שיש לי אותו.

דור שני לשואה: לא את כל הקלישאות אני מיישם, אבל יש לי איזה טייק עליהן.

על האחים: אחותי ובעלה (11 ילדים, 4 נכדים, מאה שערים) לא עובדים, אח שלי גר על עץ עם אשתו בתאילנד. גם אם אני אעשה שמונה ילדים ואגור במערה, אני עדיין אהיה הכי בורגני במשפחה.

על חינוך: ממשרד החינוך הציעו לי לשנות את הסיפור "לשבור את החזיר" ל"לשבור את הפרה", כי ככה יוכלו ללמד את זה גם בבתי ספר דתיים, ואני אמכור יותר ספרים. לא הסכמתי.

על האפקט הדרמטי: זה ערוץ 8. כשיביאו אותנו לערוץ 2, אני אבכה.

תעלול לשוני: בג'זתי, כמו "בגדתי" אבל בקטן, מאחורה, בבג'ז.

על המפגש בין הספרות למציאות: הגעתי לפנימייה שמישהו בא רצה להציג את "להטוט עם כובע", שבו הקוסם מצדיע לסנאף ומציג ראש כרות. אז הוא לקח את השפן מפינת החי, כרת לו את הראש, והשתמש בו בהצגה. זה הארנב של הילדים, והוא הרג אותו. אני לא מרגיש שדמו של הארנב הזה על מצפוני, כי בשורש כל העניין הזה, יש כאן ילד שרצה להרוג ארנב.

על הסיפורים: אין סיפור שאני יותר אוהב או פחות אוהב, אבל יש סיפורים שאני יותר קשור אליהם – סיפורים שיש להם קשר ביוגרפי מאוד ברור אליי, צינורות למשל מאוד קשור אליי. זה גם הסיפור הראשון שכתבתי, בגיל 19... אמרו לי שיש מקומות כמו ער"ן, שמתקשרים אליהם אנשים שרוצים להתאבד, אז מקריאים להם את הסיפור הזה. לי זה נשמע מאוד הגיוני, כי זה כן טקסט שבוחר בחיים.

על הטירונות בצבא: תמיד יש את הבדיחה הזו, "אתגר, יש לך אתגר, לך תנקה את השירותים".

על התאבדויות: הכרתי המון אנשים שהתאבדו, וזה מאוד השפיע על מי שאני. לולא הפרט הזה בביוגרפיה שלי, הייתי בן אדם אחר. אולי לא הייתי כותב.

סטרט אפ: אתה יודע כמו מי אנחנו נראים? כמו פו הדב וחזרזיר. אנחנו יכולים לרוץ עם זה בקיבוצים.