באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

צפיית הבוקר שלי בטלוויזיה משולה לזרם התודעה, והיא בכלל מתחילה אתמול.

הטלוויזיה היתה פתוחה על ערוץ 2, "צחוק מעבודה", עונה חדשה. שום דבר חדש. שום פינה חדשה. רוב הזמן לא ממש מצחיק, גיחוך פה ושם. במילים אחרות, צחוק מהצופים. ככה פותחים פריים טיים של יום ראשון בשבוע? התאכזבתי.

בין גיחוך ללא-צחוק, בחנתי את הפרומואים של רשת. בקצרה: שמה את כל הביצים בסל אחד. ולסל הזה קוראים "שבוע סוף". הפיקו פרומו כמו שצריך, בהשקעה רצינית, ולא מפסיקים לפמפם אותו. "הכל דבש"? מי בכלל זוכר שהיתה תוכנית כזו. "מצב האומה"? פרומו קטן, אבל לא בגלל שאנחנו מאמינים שזה יוסיף לרייטינג שלה. רק בגלל שליאור שליין לחץ.

האמת היא ש"מצב האומה" לא מעניינת אותי, רציתי להבין לאן נעלמה "הכל דבש". שעתיים הטלוויזיה היתה פתוח על ערוץ 2, בשיא הפריים טיים, ואפילו לא פרומו אחד. יכול להיות שביטלו את התוכנית? לא יכול להיות!

בקיצור, הבוקר פתחתי טלוויזיה כדי לברר את העניין - דפדפתי בלוח התוכניות של HOT ובדקתי מה משודר הערב. אין "הכל דבש" בלו"ז. מה, באמת ביטלו אותה?

עם התהייה הזו נשארתי לצפות בתוכנית הבוקר של רשת, עם אברי גלעד והילה קורח. שניים שכנראה הוסיפו לחוזה שלהם סעיף "לא מתחייבים להיות נחמדים", ומקפידים למלא אותו דקה אחר דקה. הם ציניים על כל דבר - רק מה? כל הדברים אצלם במשקל נוצה. אייטמים בגובה הדשא פלוס מינוס. המינוס זה הפינה של איתן שוורץ, גידול שרקנים, אירוח מועמדות לתחרות מלכת היופי. הפלוס זה הפינה של פיליס גלזר, והפינה על הכבד (שנתפסה ככבדה מאוד ולוותה באנטיגוניזם מצד המנחים).

כזו תוכנית קלילה מזמן לא ראיתי. במיוחד לא בהשוואה לתוכנית עם חיים אתגר ועדן הראל (שנראתה המומה), שבה הביאו אייטמים על טיפולי פוריות וסרטי מלחמת העולם השנייה בצבע (מערוץ ההיסטוריה). במילים אחרות, הברירות של עם ישראל הן קלילות צינית או כבדות תהומית. כלומר, עדיף כבר לכבות את הטלוויזיה או לא להדליק.

ומה עם "הכל דבש"? אז ככה: פתאום, אחרי חצי שעה של צפייה, בהפסקת הפרסומות השנייה, התגלה פרומו! יעל פוליאקוב מתאהבת ביהונתן גפן (!) שבו היא מזהה דמות אב, ויש נשיקה-או-כמעט-נשיקה (אני אחסוך מכם את דעתי). מתי זה ישודר? מתישהו מחר בלילה. עם כזה תפוח אדמה לוהט, אף אחד לא מתחייב על שעת שידור.