אני מרגישה כמו בפוסט פורים של שנה שעברה (או לפני שנתיים?) שבו No Angel חיקתה אותי כמי שרואה שלוש דקות מתוכנית טלוויזיה ואז כותבת עליה 400 מילה. מה שהוא כמובן לא נכון, בכל אופן לא בכזו קיצוניות ולא בשנה האחרונה.
אבל מה לעשות שאתמול לא הייתי בבית לראות "האח הגדול" אלא בנסיעה, ועצרנו בבית קפה שבו הקרינו על מסך פלזמה את "האח" ולכן ראיתי רק את הקטעים ששודרו בזמן שהיינו שם. למשל, הקטע החזק בין אלירז לאלין - מישהו, נדמה לי שזה הפסיכופת המתורבת, כבר חזה את זה שיכול להיות ביניהם קטע, אלמלא כל אחד היה שבוי בזוגיות מחוץ לבית. ראיתי גם את הקטע שבו סער מסביר לארז, שאלירז אמר לאסי עזר ולארז טל שהרגע הכי שמח שלו בבית הוא בעצם הרגע הכי עצוב של סער (העזיבה של איילה). האמת היא שאני לא מבינה מה הוא רוצה, שהרגע הכי שמח יהיה הרגע שהם השלימו?
במאמר מוסגר אני צריכה לומר שמאוד הופתעתי מזה שפותנה היא זו שקיבלה חסינות. אם מישהו יכול להסביר לי את ההיגיון איך זו היא ולא אלירז, ומה זה בעצם אומר על הסיכויים של אלירז בגמר - אני אשמח.
עוד יותר מהחסינות של פותנה הופתעתי מזה שארז "יצא בחוץ", ולא נגיד סער, אלין או גואל. תהרגו אותי אם אני מבינה מה אנשים מוצאים בשלושה האלה. מבחינתי, שלושתם לא טעם ולא ריח. ואילו בארז יש משהו מיוחד, משהו שהוא רק שלו, מוזר וביזאר ככל שהוא יהיה. אני מקווה שלפחות יש כבר כמה חברות שמעוניינות בו ובחברתו מיכל כפרזנטורים. מקסימים שני אלה, ואני אשמח להמשיך לראות אותם.
היי, רגע, הפסיכופת בכלל ניסה להריץ את ארז לגמר. פסיכו, איך אתה מרגיש?
בברכת "אלירז, קח את הגמר", מסיימת את שידוריי ומחפשת למי להתחפש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
