באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

שומר מסך עם אמנון לוי, שני 21:00, ערוץ 10

הרבה פרומואים קיצוניים, מוגזמים, שודרו לקראת התחקיר של "שומר מסך" על אורן זריף. במסגרת התחרות מול "כלבוטק" של רפי גינת, אמנון לוי יודע שהוא חייב להפציץ כל שבוע. יש לו תחרות, רוב הזמן הוא עומד בה יפה, אבל הערוץ צריך לתת לו גיבוי קבוע עם הפצצת פרומואים היסטרית. לפעמים היסטרית מדי. אחרי הכל, מדובר באורן זריף. אנחנו כבר יודעים מה האיש עושה, וכמה העשייה שלו שנויה במחלוקת. זה גם כמובן לא התחקיר הראשון עליו, ובטח לא האחרון. אין פה פצצה מתקתקת.

אז איפה אפשר לחדש? בנתונים. למשל, לבדוק ולמצוא שהיקף הפרסום של זריף בכל גופי המדיה האפשריים מגיע להיקף של 36 מיליון שקל בשנה. גם אם הוא מקבל 50% הנחה (כולם מקבלים הנחה, אף אחד לא משלם מחיר מחירון), זה עדיין סכום עצום. גם לחברה, ובוודאי לאדם יחיד. מאיפה מגיע הכסף? זריף גובה מאות שקלים לטיפול רגיל, ואלפי שקלים על טיפול תרופתי – אבל כולם מקבלים את אותן אמפולות, בלי אפליה ובלי היגיון. בעודף הוא דואג לסגור תביעות שהוגשו נגדו באמצעות תשלום, כלומר במסגרת פשרה. העיקר שלא יהיה משפט.

אחר כך לוי עובר לשלב הבנאלי – שלב העדויות. מראיינים חולה לוקמיה שזריף אמר לו שיבריא תוך שלושה חודשים ("הבטיח לי: אתה תהיה בריא כמו שור"), וגם חולה סוכרת אחד שקיבל הבטחות דומות. לכאורה זה נשמע דבילי, איך אפשר להאמין לדבר כזה? אבל אי אפשר לשפוט את החולים, שמבקשים להיאחז בכל תקווה, מוכנים לעשות הכול רק כדי שיגידו להם שיחיו. וזריף, על פי התחקיר, מנצל את זה.

השלב הבא: לשלוח תחקירן. התחקירן של לוי מגיע לזריף (למה לא מראים לנו מה הלך כשהוא חיכה בתור הארוך...), מתלונן אצלו על פריצת דיסק (מזויפת), זריף קובע בדיוק באלו חוליות מדובר, ומסכם "אני אסדר לך את הכול". אבל בשלב מסוים הוא מתחיל לבדוק לו את הגוף, עולה עליו, ומודיע שאין לו כדורים, ו"על רמה של פריצה כזו חזקה" הוא לא יכול לעזור. נו, באמת. אנחנו הרי יודעים שבמקרי סרטן אין לו שום בעיה לטפל.

במסגרת התחקיר משולבים גם ראיונות עם כאלה שמספרים שזריף אכן שעזר להם – מערכת "שומר מסך" פנתה לזריף וביקשה ממנו שישלח אנשים שיצאו מרוצים. מול המצלמה מדבר אחד שאומר שהוא מאמין שהטיפול של זריף עובד דרך התת מודע, וזה משהו שנשמע לו הגיוני, עובדה – הוא ראה את נמרוד הראל בערוץ 10, ושם זה גם היה. על סמך זה הוא החליט לפנות לזריף.

הראל בתגובה אומר שהוא בשוק מכך שמישהו הולך לטיפול רפואי על סמך תוכנית בידורית (הוא באמת מתפלא? חסרים תמימים במדינה?). לדבריו, "אף פעם לא טיפלתי באף אחד למרות שקיבלתי אלפי פניות... אני משלב בין קסמים לסוגסטיות. אין לי שום כוח, אני לא נכנס למוחו של בן אדם, אבל אני כן יודע לעשות שזה ייראה ככה. אין לי כוחות על טבעיים".

אחרי הפרסומות, עוד עדות: אחד מאלה שמופיעים במודעות העיתונות של זריף, כמי שהבריא בזכותו, בכלל נפטר מסרטן בכבד. מדברים עם ביתו, שהתפלאה לגלות את המודעה בזמן השבעה על האב. אחר כך רואים את הסרט שבו זריף הקליט אותו, כאילו הוא הבריא ונעלם לו הגוש. כלומר, זריף קיבל אוקיי מהאבא ברגע מסוים, מייד אחרי הטיפול, אבל זה לא אומר ששבוע אחר כך המציאות לא השתנתה.

ולאיזון: עוד עדויות בעד האיש בעל הכוחות. לודה הבריאה, אלי האנה הבריא. לודה אומרת שהאמפולות שמחולקות למטופלים הן כמעט פלסבו, זה עובד כי אנשים מאמינים, לאמונה יש כוח. אחר כך מתראיין רופא, ומתראיינת נטורופתית מקמפוס ברושים לרפואה משלימה. כל אחד אומר בדיוק מה שמצופה ממנו, הכל לפי התבנית, אין שום הפתעות. גם בלי לראות את התוכנית הייתי יכולה לכתוב סצנריו ולצאת צודקת ב-85% לפחות.

זריף שולח תגובה ארוכה בכתב, שמוקרנת על המסך. טענותיו העיקריות: אלה שמעידים כי לא עזר להם, הם החריג שאינו מעיד על הכלל. את התביעות שהוגשו נגדו בשנים האחרונות ניתן לספור על כף יד אחת. שלא כעולה מן הכתבה, זריף נוהג באורח ראוי, מוסרי וחוקי.

תשפטו לבד.

בקטנה: הקמפיין החדש של בנק הפועלים, שעוסק ב"להרגיש כמו בבית" - הרעיון מעולה (כל הדברים שבאמת גורמים לנו להרגיש בבית), הביצוע גם ("המציגים הינם בנקאים"), אבל מה, אין סיכוי שנאמין שבנק הוא בית. רוב האנשים שונאים את הבנק, והסיכוי שיחבבו אותו עד כדי כך שירגישו בבית, במיוחד עם כל העמלות שדופקים לנו בשנים האחרונות – אפסי. אז חבל על המאמץ. לא קונים את זה.