באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

גיליון ספטמבר, שודר השבוע ביס דוקו

המגזין האמריקאי ווג נחשב למגזין החשוב והמשפיע ביותר בתחום האופנה. גיליון ספטמבר שלו הוא כמו ינואר של החיים הנוצריים: פותח שנה חדשה, התחלות חדשות, הבטחות חדשות וכל החמין הזה. כל הענף מתחרפן סביב הגיליון הנאצל, והעורכת שלו מסוגלת לפטר אפילו את אלוהים. קוראים לה אנה וינטור, והיא לוקחת אליפות גם בחשיבות עצמית. אבל חוץ מזה? "גיליון ספטמבר" סתם סרט משעמם.

כמעט חצי שנה עובדים בווג על גיליון אחד, הגיליון בה"א הידיעה. המטרה, כמו שהמו"ל מסביר לכמות הענקית של רוכשי המודעות (לאף מגזין בארץ אין דבר כזה), היא להעלות את מספר העמודים בהשוואה לשנים קודמות. חתיכת משימה, שרק מנכ"ל ניימן מרכוס, בארוחת הבוקר של הקמעונאים, שם אותה בפרופורציה: אנה הולכת להוציא לנו פה ספר טלפונים. האמת, בשביל מי שלא מתעניין באופנה, זה אכן אותו דבר: קילוגרמים של נייר כרוכים יחד. אולי יש קצת יותר כרומו וצבע, אבל זה הכל.

כן, אני יודעת, זו גישה אכזרית. ובכל זאת: מה בדיוק יש בגיליון הענק של ווג? המון מעצבים (אוסקר דה לה רנטה, ורה וונג וז'ן פול גוטיה הם רק חלק מהמופיעים בסרט), המון הפקות מושקעות מבחינת פריטים ואביזרים. ההתמקדות היא בצד הויזואלי, כלומר בצילומים, ולאורך כל הסרט אין אף מילה על טקסטים. המילים הכתובות פשוט לא מעניינות שם אף אחד, ולא זוכות אפילו לעשר שניות מתוך 90 דקות. בשבילי זה עצוב.

עוד דבר בולט ב"גיליון ספטמבר" הוא שבניגוד למה שראינו ב"שטן לובשת פראדה", כאן העורכת לא כל כך רשעית. כן, היא מאוד מקצועית וממוקדת ולא אוהבת לבזבז זמן, ומשתעממת מהר, אבל זה קורה לעוד הרבה מנהלים בעוד הרבה תחומים. התכונה הבולטת ביותר שלה, וזה גם משהו שמאפיין הרבה מנהלים: היא חיה את העבודה שלה, ויש לה דעות מאוד מוצקות, והדעות האלה הן היחידות שקובעות, גם כשהיא מעמידה פנים שהיא מתייעצת.

העובדים שלה מתחלקים לשניים: אלה שאומרים לה "כן" על כל דבר שהיא אומרת, ואין להם שום דעה משל עצמם, ואלה שמנסים קצת להתווכח ואז חוזרים ממורמרים למקומם. או שאתה מציית או שאתה ממורמר, בשתי השיטות יש לך סיכוי לשרוד בווג 20 שנה ולקבל את ההערכה של אנה. השאלה היא איך תעריך את עצמך בפרספקטיבה לאחור. וזה משהו שהרבה עובדים בהרבה מקומות יכולים להזדהות איתו. לעיתונות, לעומת זאת, אין שום קשר לזה.

גיליון ספטמבר (The September Issue), ארה"ב 2009. 90 דקות. במאי: ר.ג'יי. קאטלר