באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

עיני רנטגן, ראשון 21:00, ערוץ 10

לא תכננתי בכלל לראות את הסרט הזה, הפרומואים רק עשו לי אנטי, אבל בסוף ישבתי כמו טטלע מול המסך, לא פספסתי אפילו דקה ודמעתי הרבה יותר מדקה. עם כל הכבוד לשכלתנות, כפי שקוראים לזה בסרט, היתה פה מניפולציה, והיא עבדה עליי תיק תק. "עיני רנטגן", הסרט של שרון כידון על הרב יעקב איפרגן, לחץ על כל הנקודות הרגישות. אם מישהי מאבדת את כל המשפחה בתאונת דרכים, והרופאים מנסים להשיג חתימה לתרומת איברים שלה, ובסוף לא רק שהיא חיה והולכת, היא גם מתחתנת ואימא לשני ילדים – אני לא יכולה להישאר אדישה. רב או לא רב.

מצד שני, אולי נכון יותר לומר במבט שני, יש משהו מעצבן בזה שמציגים סרט תעמולה על רב מנתיבות בערוץ ברודקאסט, רנטגן ככל שיהיה. בכל הסרט מתראיינים רק אנשים שאומרים עליו דברים טובים. אין מילת ביקורת אחת, אלא אם אתם מתייחסים לטרוניה של אשתו על כך שהפסיד מסיבה של ילדיו בגן כאל ביקורת. אפילו הנתק עם משפחת אבוחצירא, ומאבקי הכוח בפוליטיקה המקומית של נתיבות, שהגיעו לבית המשפט, לא זוכים לאזכור של יותר מעשר שניות.

עוד משהו: הסרט לא כולל ראיון עם איפרגן. לא ברור אם זה בגלל ששרון כידון היא אישה או בגלל שטכניקת הסודיות עובדת טוב לרב, והוא מעדיף להסתתר מתחת למגבעת ולחייך חיוכים של אחד שמבין. אז במקום הראיון, מצלמים שיעור עם אברכים בכולל, והם אלה ששואלים אותו שאלות. הוא עונה, אבל לא לומדים כלום מהתשובות. הכל ברמיזות. שוב, סודיות היא שם המשחק.

זה לא בסדר, אני יודעת, אבל מה לעשות שלא מתחשק לי להיות ביקורתית? לא שנהייתי דתייה, לא שאני רצה עכשיו לנתיבות או לקברי צדיקים במירון ובצפת (הרב מבקר שם כל מוצ"ש), אבל עשה לי טוב לראות מקרים של ניסים רפואיים, ולא משנה מי חולל אותם. הסרט הזה נותן תקווה, נקודה.

זה ידוע שהרב איפרגן, 44, הוא סלב של דוסים, אבל מה שכידון רצתה להראות הוא שיש גם חילונים שנישבו ברוחניות שלו. למעשה, היא דיברה רק עם חילונים. גם כאלה שמוכרים לציבור, וגם סתם אנשים מהיישוב. במוכרים שנראו על המסך: יעקב נאמן, אבי דיכטר, גדעון עזרא, שאול מופז, משה קראדי, דוד פתאל. הסכימו לדבר למצלמה: נוחי דנקנר, אילן בן דב ויפית גרינברג, המוכרת יותר כג. יפית. היא דיברה - בעקבות התאונה של בן זוגה - על האדם, הכוח, הרוח. בן דב דיבר על האמונה שאנחנו חלק מיקום, ויש טוב ביקום הזה, וצדיקים טוב להם, וכל מיני קשקושים כאלה.

דנקנר, בראיון נדיר, סיפר שהוא והרב חברים 11 שנים. "אני אוהב את הרב, אני נהנה ממנו, מהחוכמה, העצות, הניסיון, הדאגה, האכפתיות. אני לא מייצג רק עולם שכלתני, יש בי בהחלט מזיגה של עולם שכלתני לרוחניות, ואני מאוד נהנה להיות אדם כזה. בעיניי מה שהוא עושה זה לא על טבעי, זה טבעי". וכל מי שיש לו ביקורת? "אותי זה לא מעניין".

סיפור מן היישוב: זוג חילוני אשכנזי מקיבוץ כנרת, בלי ילדים. בשנת 1994 נוסעים לרב. שואל את האישה כמה ילדים היא רוצה, עונה שלושה. לוקח את היד של הגבר, מסתכל, ואומר שיהיו שלושה. חודש אחרי זה היא נכנסת להריון, אבל הרופאים אומרים שצריך לדלל עובר אחד. הרב אומר שלא. הולכים לפי הרב, נולדת שלישייה, כולם בריאים (או ככה לפחות עולה מהסרט. יכול להיות שהיו סיבוכים, אבל פה הכל בקצרנות, אין סימני שאלה ואין קשיים).

אחר כך הרופאים אמרו שהאישה לא תוכל ללדת שוב, בגלל סיבוך בלידה, הרב אמר שכן יתאפשר, והנה באמת יש לזוג עוד בן ובת. אנחנו לא יודעים איך זה עבד, אין פה את כל הסיפור. כאמור, רק שורות תחתונות. והחלק היפה? שהרב אמר לאבא שלא צריך כיפה ושטיירמל, "תן צדקה, ואהבת לרעך כמוך". באמת נחמד הרב הזה. מקבל אנשים כמו שהם. לא ברור האם וכמה הם משלמים על זה.

יש עוד סיפור, של אימא לתאומים שנולדו עם שיתוק מוחין, והיא משקיעה המון בכל הטיפולים האפשריים. בזמן הנסיעה עם הילדים לנתיבות, כידון מכוונת אותה להצהיר על תפיסתה: חילונית שמאמינה באבולוציה. מהרב היא יוצאת לא אופטימית יותר, אלא "מתוחזקת יותר". וזה לא מעט, בשביל אישה כזו. שוב, אי אפשר שלא להתרגש. אי אפשר בלי טישו. נוחי דנקנר בטח מבסוט מהסרט הזה.

נטע זר בסרט, נתח זמן שלא שייך לרצף הסיפור, הוא המפגש עם אחותו הגדולה של איפרגן - הרבנית ברוריה זבולוני, המוכרת יותר כ"הבוררת". מקבלת מדי יום 70 פונים. לדבריה, "אני מורידה ריביות, אני עושה את זה טהור... אני משתדלת לא לשמוע ולא לדעת מה שאני לא צריכה לדעת". לא נשמע טוב. בברית שנעשתה בבית שלה הגיעה לחגיגה שורה של קצינים שישבו ליד שורה של עבריינים. וגר זאב עם כבש, זו ההגדרה שלה. מעניין מה הקצינים בכלל עשו שם. אולי אם קראדי הולך לרב, ומפקד מחוז כלשהו גם הולך, אז הקצינים היותר זוטרים הולכים לרבנית. לכו תבינו. זה הקטע בסרט שלא עשה לי טוב.

אחרי 45 דקות כולל פרסומות, לכידון כבר אין יותר מה להגיד. אין יותר איפה להתחנף, בלי לחזור על עצמה, והיא הרי רוצה להשאיר אותנו עם טעם של עוד. אז הגיע זמן ההילולה. הרב זורק נרות למאכלת אש, כולם בקהל מוחאים לו כפיים, הוא מוחא גם, רות סוף.

מה עושים עכשיו?

רייטינג: 15.8%, מקום ראשון בדירוג היומי. ממול, "צחוק מעבודה" עם 13.3% בלבד. בכלל, אם משווים את הערב כולו, ערוץ 10 מחץ את רשת - ועשה זאת בלי שום ריאליטי או כדורגל! ריספקט.