3/2010
תובנות על ילדים

סופר נני - עונה חדשה, רביעי 21:00, ערוץ 2
תכירו את יסמין, נדין, ליאם, סדין. אה, סדין זה לא שם של ילד. לא משנה, בכל אופן במשפחת גרמי יש ששה ילדים. אבא ישראלי, אימא שבדית, גרים באילת. אבא עובד כמתווך דירות, אימא עקרת בית. גרים בקוטג' רב-משפחתי (שורת קוטג'ים). אין לי מושג איך מפרנסים משפחה כל כך גדולה מתיווך דירות, אבל היי, אנחנו לא כאן כדי לעסוק בזה. אין לי גם מושג אם מרין, האימא, התגיירה או לא. שוב, אנחנו לא כאן בשביל זה. אנחנו כאן בשביל הילדים.
אם יש משהו שהבנתי מהצפייה ב"סופר נני" זה שאין מצב שיהיו לי שישה ילדים. זה אולי נשמע כיף, לי לפחות, תמיד רציתי משפחה גדולה, אבל זה כל כך קשה! וילדים יכולים מאוד נודניקים ומופרעים ורעשניים, כך שהסיכוי לנהל איתם שיחות אמיתיות פוחת ככל שיש יותר מהם...
עוד משהו שעלה בתוכנית, שקראתי אצל אחת הבלוגריות פה (קורדליה? ביילע? לא זוכרת), הוא שהילדים מפנימים כל מה שההורים עושים או שקורה ביניהם, וש"האח הגדול" פראייר לעומת תוכנית המציאות שהילדים מארגנים להורים. במקרה של התוכנית, האופן שבו האבא התייחס לאימא, הזלזול שלו בכל מה שהיא עושה, והאמירות כאילו היא לא עושה כלום, השפיעו על התודעה של הילדים ועל היחס שלהם כלפי האימא בצורה שאין לתאר. הגדולה, בת 10, התייחסה לאימא כמו אל פח אשפה, וכל הילדים בעקבותיה.
ברגע שמיכל (סופר נני) לימדה את ההורים איך להתנהג עם הילדה, והיא התחילה לשתף פעולה ולעזור להכין ארוחת ערב, שתי האחיות שלה מייד הצטרפו גם לעזור, כי הן גם רצו להיחשב "גדולות", ולהיות "בעניינים". וברגע שלאבא נפל האסימון שהוא לא יכול לחיות כמו אפנדי, או כמו רווק במילותיה של מיכל, השקט והשלווה הגיעו לבית הרועש תמיד.
ברור שזה לא כל כך קל או פשוט, ולהתמיד כשאין מצלמות זה בכלל סיפור. יכול להיות שחודש אחר כך, כל הבלגן חזר לעצמו. יכול להיות גם שאני לא אראה יותר "סופר נני", כי עוד אין לי ילדים ואין לי כל כך סבלנות לתוכניות מהסוג הזה. אבל המשפחה שהופיעה בתוכנית אתמול בערב פגעה לי בול בכמה נקודות, ומי היה מאמין שאגיד את זה - לקחתי משם משהו לחיים. גם אם אלה תובנות בנאליות, ההמחשה שלהן נצרבת חזק בזיכרון. מעניין איך זה יהיה כשה"נושא" יגיע אליי... :)
* אני יודעת שזו התוכנית השנייה לעונה. הראשונה היתה מסחטת דמעות, כמקובל בז'אנר (ראו אלון גל), וממש אין לי סבלנות למניפולציה הזו.
|