באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

הפליליסטים, שני 21:00, ערוץ 2

הם חיים על הקצה. מבחינתם זה סוג של התמכרות. עורכי הדין הפליליים הם כמו המזוכיסט שאוהב את השוט. או זה לפחות מה שהם אומרים על עצמם, בראיונות בחדר החקירות המאולתר של דני ענבר. חלקם מתראיינים גם בחוץ, עם או לצד העבריינים שהם מייצגים. לאף אחד אין במה להתבייש. לא לוקחים אותם לעבודה כדי להתבייש בהם. לוקחים אותם כי הם ההבדל בין זימבור רציני לבין נעביר אותה בשנתיים-שלוש-חמש שנים.

כמעט כולנו מכירים אותם, על בסיס יומיומי או לכל הפחות שבועי, למרות שאנו אמורים לשנוא אותם: הם לכאורה פרקליטיו של השטן, כלומר של ראש ארגון הפשע, ויש מי שחושב שהיה צריך לתלות אותם. למעשה, האספקט הזה מוזכר רק בשולי הסרט. כנראה שהם לא באמת מפחדים, אפילו אחרי שנפרצו הגבולות ועו"ד יורם חכם, קולגה שלהם, נרצח. לראייה, אין להם בעיה להצטלם עם הילדים שלהם – לפחות השניים שיש להם ילדים בגילאי בית ספר.

חמישה בסך הכול מוכנים לשתף פעולה, כולל ביקור בבית הכלא אצל הלקוחות או שיחה כמה דקות לפני ואחרי דיון. בזכות הנחמדות שלו, שלעתים היא לקקנית אבל לאחרונה היא משתלמת, ענבר שוב מצליח לעשות סרט שאתה לא רוצה להתנתק ממנו.

אביגדור פלדמן: מוגדר על ידי ענבר כעורך הדין הבכיר בישראל. מעיד על עצמו שהמזון העיקרי שלו הוא סנדביצ'ים בתחנות דלק, וחייו הם "חיי כלב". למען השעשוע: בטנת המעיל שלו היא מבד סאטן צבעוני עם ציורי מאו טסה טונג. קליינטים בולטים: רפי ומשה אוחנה. לדבריו, "אנחנו לא מתעסקים באמת של הלקוח. לא מנהלים שיחות נפש עם הלקוח: מה עשית מה לא עשית". שלי טימן, שופט לשעבר, אומר שזה בדוק ההפך. לחיזוק דבריו ענבר מביא משפט מראיון קודם, שאילנה דיין עשתה עם פלדמן. היא שאלה אותו מה הטעות הכי גדולה שאנשים עושים בקשר אליך, והוא השיב: "שאני איש של אמת".

רויטל סוויד: הייתה עורכת הדין של משפחות הפשע בנתניה, אבוטבול למשל. היא הפסיקה עם זה כי "לקוחות, יש להם דרישות שלא מסתיימות בעבודת עורך דין-לקוח". היום היא מגנה על "אזרחים מסתבכים", כהגדרתה, למשל רוני ומארי פיזם. בעצם, רוני כבר לא: כשמצאה "צומת שאפשר לעזוב את הלקוח בלי לפגוע בו", כלומר ברגע שרוני הודה ברצח, קמה והלכה. עזבה אותו, אבל נשארה עם מארי.

משה שרמן: מול המצלמה מקבל איומים וקללות מפרנסואה אבוטבול, כי לא הסכים לייצג את אחיו אסי מסיבות של עומס. "כשאחד כמו פרנסואה צועק, תראה שאתה מפחד... עורך דין שהוא לא מפחד הוא אידיוט, אבל למדתי איך להסתדר איתם... אחרי זה הוא שלח לי פרחים", הוא מסביר למצלמה. הוא עצמו מייצג את שלום דומרני ואת ריקו שירזי. בתשובה לשאלה האם הפושעים הבכירים חכמים, עונה: "מי שבכיר, חייב להיות מוכשר".

אומרים עליו שנותן את נשמתו ללקוחות, אין לו בעיה לצעוק על שופטים. לא מוכן לדבר על כסף בכלל. יש לו סיפור חיים מעניין: כשהיה ילד בנהרייה, הוציאו אותו מהבית ושלחו אותו לשש שנים במוסד לילדים ולנוער בעפולה. 69 מזרחים, והוא ווזווז אחד. סמי הבריון היה מחטיף לו מכות, אבא שלו לימד אותו להחטיף מאחור ולהרוויח את השקט הנפשי. הבן שלו, עמית מכיתה א', נשאל במה אבא עובד. "מוציא אנשים מהכלא. חפים מפשע אבל!".

ששי גז: מודה שלפעמים קשה לגבות את השכר שמבקשים. "אני חושב שעורך דין זה שחקן מתוסכל... זה הפקה של אירועים שאתה מתכנן אותם". נחשב לאדם נחמד, בדיוק הפוך משרמן. הוא יודע שהוא נראה יותר מכפי גילו, 55, בגלל המתח היומיומי. מתייחס לנחמדות כאל כוח, כאל ידע. גם לו יש סיפור, קצת פחות קיצוני: "בסך הכול" גדל בפרדס כץ, עם העבריינים.

ציון אמיר: אומרים שהוא קיבל מיליון דולר על הטיפול בתיק של דודו טופז ז"ל. הוא עצמו אומר: "אם הייתי שווה 10% מהשמועות, הייתי יכול לקנות את האולפנים פה". ומוסיף: "לא הייתי רוצה שהבת שלי תצא עם פליליסט". על הראיון של טופז לגיא פלג, לפני התפוצצות הפרשה: "לחשוד אסור לדבר". הוא מאשים את התקשורת במה שקרה, כרשות הרביעית שיש לה כוח יותר גדול מהמשטרה ומבית המשפט. "עד שהמשפט האמיתי שלך מתחיל, המשפט התקשורתי כבר נגמר". חושב לקחת פסק זמן אחרי שיסתיים משפט קצב. להיות יועץ משפטי? אין מצב. "צריך להגיד לא. יועץ משפטי צפוי לכזה זובור שהוא יקלל את היום שבו הוא נולד".

אין מה לומר, מקצוע של מוטרפים. לא הייתי מתחלפת איתם לרגע. האם זה מפליא שיש ביניהם כל כך מעט נשים? עד היום לא הכרתי אף אחת בתחום מלבד סוויד ועו"ד קרן נהרי, שייצגה את זאב רוזנשטיין. אבל בחיפוש מהיר בגוגל מצאתי את עו"ד שירה מרוז (מייצגת את הנאשמים בפרשת אריק קרפ), ואת עוד" תמי אולמן (מייצגת את יחיא פרחאן). רגע, יכול להיות שבכלל היה צריך להיות פה סרט אחר?

מפיק ראשי: דני וסלי.

רייטינג: 20.1%, מקום ראשון בדירוג היומי. 

סרטים קודמים של דני ענבר שכתבתי עליהם:

עם יוסי בניון

עם אייל ברקוביץ'

עם ראובן עטר