באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

אימא, אבא, יש לי משהו לספר לכם, שישי 21:20, ערוץ 2

גברים מסוקסים בטח ראו אתמול מונדיאל, אורגוואי מול גאנה, אבל נשים, אוחצ'ות וסתם הומואים ראו את הסרט של אסי עזר, "אימא, אבא, יש לי משהו לספר לכם". זה היה סרט חזק, שלא דילג על אף שאלה שיכולה לצוץ, והשתדל להתפרס על כמה שיותר מגזרים ומפורסמים.

לכאורה, להומואים מפורסמים יותר קל – כי הם נורא מצליחים, ויכולים לגרום להורים שלהם להתגאות בהם בקלות רבה יותר. גל אוחובסקי, אביעד קיסוס, מיקי בוגנים, שלושתם קיבלו הכרה רחבה מהמדיה ובעקבותיה גם מהציבור, אז שההורים שלהם לא יתנו להם את ההכרה הזו? כנ"ל רונה קינן, אם כי לדבריה אביה, עמוס קינן, לא ממש הפנים את עובדת היותה לסבית, והכל עבר דרך האימא.

היה מעניין לשמוע את כולם מדברים, נפתחים, ומספרים על החוויה האישית, הקשה יותר או פחות, שלהם. אבל דווקא הדבר הכי מעניין בסרט, אחד המשפטים שלא זכה להגיע לשום פרומו, לא נאמר על ידי שום דמות מוכרת. סיפק אותו אחד האבות בקבוצת התמיכה, שאמר "ברגע שהילד שלי יצא מהארון, הוא הכניס אותי לארון". ודווקא האבא השני, מהפרומו, זה שאמר שקשה לו ולא אכפת לו שחושבים שהוא אידיוט בגלל זה, אמר שהוא לא נכנס לשום ארון כי הוא גדול מדי בשביל זה, ומייד סיפר לכל החברים שלו.

בהמשך לסוגיית אתה-יצאת-אני-נכנסתי, מנחת הקבוצות שאיתה שוחח אסי עזר (מה קרה, איריס רייצס היתה עסוקה?) אמרה לו שהוא כלל לא היה רגיש כלפי הוריו כשבחר להתראיין ל"7 ימים", כיוון שכפה עליהם התמודדות מהירה עם המצב. לו לקח 24 שנה לצאת מהארון, ומהם הוא ציפה לתהליך מזורז של חצי שנה (או שנתיים, כל עניין התאריכים בסרט די מבולבל).

למעשה, המילה ארון חזרה בסרט כל כך הרבה פעמים שממש מפליא שהחסות היתה של החטיף אפרופו ולא של חברת רהיטים.

אבל מה אני מקשקשת, הרי אנחנו פה בסרט רציני על נושא רציני – וכמה רצינות היתה בסרט הזה, אוהו, אפילו לא רגע אחד של צחוק וכמה רגעי דמעות. אמנם אף רגע ואף פריים לא היו מיותרים, אבל אפשר היה לשחרר קצת את החבל, ולאפשר כמה רגעים מצחיקים. אז הסרט היה ארוך יותר בחמש דקות, למה לא, במה זה היה מפריע למסר?

אגב, מה שעוד לא היה בסרט זה אחים ובני זוג, או אפילו סתם חברים. זה סרט על הומואים והוריהם בלבד. לשאר האנשים הנוכחים בחייהם של המרואיינים לא היה פה מקום. לכאורה כדי לא להעמיס, אבל למעשה הבידוד הזה הוא מלאכותי, כי בחיים האמיתיים זה אף פעם לא רק הילד וההורים, תמיד יש עוד חבורה שלמה מסביב. והחבורה הזו דורשת התמודדות, לא פחות מזו שקיימת עם ההורים.

לסיכום, שיר שאני ממש אוהבת לאחרונה, וכולם יכולים להזדהות איתו: