באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

צילום: ינאי יחיאל

אחד העם 101, שני 22:15, ערוץ 2

אין ספק שאתמול היה היום של רשת, ועל כך מגיע לה פרגון גדול. אחר הצהרים, השידור החי של קונצרט הזעקה למען גלעד שליט, ובערב, העונה החדשה של אחד העם 101 – ובזה אני רוצה להתרכז. למטה יש הערה אחת לגנותו של גדי סוקניק.

שובה של מירי פסקל (בן חיים) לחיינו הוא אחד הדברים המשמחים ביותר שקרו פה בקיץ הנוכחי. איך אומרים, שמפו שמפו שמפו ליוצרים! שהבריקו, צחצחו והביאו וואחד פוליש לשפה העברית.

אמנם ראובן כבר לא איתנו, בעקבות פיצוץ הגז בגרמניה, אבל בזכות זה פקחית החנייה ההורסת, מירי תבדל"א, קיבלה הרבה כספי פיצויים (יחי הסאבטקסט) – ועכשיו היא יכולה לגור במגדל יוקרה, ולדבר עם הרוח שלו מתי שמתחשק לה. נניח במעלית התקועה. או על מרפסת הגג. מה זה משנה, העיקר שלא נפטרנו מהנח-נח הזה.

מי שכן הייתי שמחה להיפטר ממנה היא אילנית (במלעיל) שחזרה בתשובה. דמות מעצבנת לאללה, בניגוד לשולה נמירוביץ' שהיא דמות מעצבנת מהסוג הטוב. היא גם אישה טובה: הקימה את נענ"ע, נשים עשירות למען נשים עניות. הלוואי עלינו עוד דמויות מקסימות כאלה. הן, והסגניות שלהן, והתורמות שלהן, שנהנו מסביצ'ה אבטיחים במי ורדים טובע בקרח, על מצע עלי אלפלפא שהגיעו הבוקר מבריסל - וזה רק קצה התפריט הפלצני של מירי, שחושבת שהיא מתאימה את עצמה לסביבה. מצד שני, כנראה שאני טועה. כי עם כל הכבוד לסביבה, בלי אילנית, מה הן היו? חבורת משועממות עם מקל בישבן וגרביונים צמודים מדי. שלא לדבר על עור הפנים.

ארז בן הרוש, יעל פוליאקוב, אורי גוטליב וענת מגן-שאבו עושים עבודה מצוינת. אבל אין, אין, איך שלא הופכים את זה, בלי אילן פלד - אין סדרה. הבחור שהחליט לגזור על עצמו דום שתיקה מול התקשורת לא סותם את הפה מול המצלמה, והופך את יום שני ליום החזק והמוחץ של רשת. שמפו שמפו שמפו למי שאישר את עליית הסדרה מחדש (שירה מרגלית?).

אני בטוחה שיש חרוצים ממני שכתבו לעצמם כמה מחידושי הלשון שייכנסו למילון אבן פסקל.

למשל: "חולה על קולינריה, זו ארץ מדהימה. אני מושפעת מהאוכל שלהם, מאוד".

אני אשתדל להוסיף כאן כמה ציטוטים במהלך היום.

כרגע אני פשוט סופרת כמה מדרגות יש עד לקומה ה-32. אללה יוסטור, למה לא קנינו בקומה 20? גם היה עולה פחות.