באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

אימא חורגת, באחד  מערוצי הסרטים

בזמן האחרון, בלי להתכוון, אני רואה הרבה סרטים של ג'וליה רוברטס. אולי משדרים עכשיו הרבה סרטים שלה. למשל, הפעם, פתחנו את הטלוויזיה, דפדפנו בין ערוצי הסרטים, והבנזוג בחר אחד - "אימא חורגת", סרט עם שם בעל סקס אפיל של כיסא נדנדה. כלומר יש משהו, אבל לא מספיק מעניין ולא לאורך זמן. 

האמת היא שהדבר הכי מעניין שאפשר להגיד על הסרט הוא שמדובר במפגש פסגה בין ג'וליה רוברטס לסוזן סרנדון, ושבסצנה ששתיהן בוכות גם אני בכיתי. בכלל, מדובר בסרט לא קל שמתעקש לנסות להתרחק מהקיטש, למרות שעלילתו היא קיטש אחד גדול - מגור הכלבים ועד הבריאות. זוג הורים מתגרשים, לאבא יש חברה חדשה, כיף חיים זה לא, לאף אחד מהצדדים, כלומר כל צד דואג שלשני לא יהיה כיף, למרות שההורים הבטיחו לגמור את זה יפה (אולי שמעו את שימי תבורי לפני זה).

אגב, תוך כדי צפייה, רשמתי לי לברר האם רוברטס מגלמת צלמת סטילס מוצלחת בעקבות הקריירה של בעלה דני מודר, או שזה היה לפני שהיא פגשה אותו.  ובכן, מתברר שהם נפגשו רק שנתיים אחרי הסרט הזניח הזה, שלא הצלחתי למצוא שום התייחסות רצינית אליו כשמדברים על הקריירה של רוברטס (סרנדון קיבלה מועמדות לגלובוס הזהב). מה שכן, השיר שהיא שרה לילד בבית החולים הוא שיר שהקליט דאז, זמר הקאנטרי המכוער לייל לאבט.

בכלל, הצד המוזיקלי חזק בסרט הזה. שתי הסצנות המדליקות ביותר קשורות בשיר הזה שבראש הפוסט, ששרים מרווין גיי ותמי טרל. פעם אחת הסצנה עם רוברטס במכונית, ופעם אחת עם סרנדון בפיג'מה. אין ספק, זה ההיילייט והקאלט האמיתי של הסרט. עבורי היה עוד דבר אחד מעניין, אבל הוא קצת פרטי  - הבנזוג חושב שסרנדון יותר יפה מרוברטס. אני חייבת להגיד שזה הפתיע אותי מאוד. איך מישהי יכולה לנצח את אישה יפה? לא שלסרנדון חסר משהו, ובכל זאת - רוברטס היתה בת 31 כשהסרט צולם, וסרנדון בת 42. תודו שזו חשיבה מרעננת ומקורית, וכשהיא באה על רקע סרט בנאלי לא כ"כ מקורי, יש בה משהו מקסים.

ניסיתי לברר עם הבנזוג את הסיבות לבחירה. ובכן הוא הגדיר את רוברטס כבעלת יופי פופוליסטי זול. כשהמשכתי לחקור איתו את הנושא לעומק, הוא הזכיר את השיר של רמי קליינשטיין, עם המילים "אישה פלקט בלי ניסיון חיים". זאת לעומת סרנדון שהיא אישה מלאה הבעה נשית. האמת, יש בזה משהו.

ועוד משהו - הבמאי של הסרט הוא כריס קולומבוס, שאולי שמעתם את שמו פה ושם. הוא הקדיש את הסרט לאימו, שנפטרה מסרטן שנה קודם לכן. לפני "אימא חורגת" הוא ביים את "מלון הלבבות השבורים" ואת "שכחו אותי בבית", ואחרי הסרט הזה הוא ביים שני סרטים מסדרת "הארי פוטר", ואת הסרט על פרסי ג'קסון שלא ראיתי.

אימא חורגת (Stepmom). ארה"ב 1998. 124 דקות. במאי: כריס קולומובוס. שחקנים: ג'וליה רוברטס, סוזן סרנדון, אד האריס, ג'נה מלון, ליאם אייקן