באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

צילום מתוך אתר אופ"א

הפועל תל אביב מול רד בול זלצבורג, ערוץ ספורט 5, 21:40

עדיין קשה לי לראות משחק שלם ברצף. אני עדיין הולכת להתקלח במחצית, כאילו אני זו שרצתי על הדשא ולא השחקנים האומללים שסבלו מאחוזי הלחות המטורפים. אבל מפלס ההתרגשות והלחץ בהחלט עלה בשני המשחקים האחרונים של הפועל תל אביב מול רד בול זלצבורג (בושות שחברת משקאות מקבלת את השם המלא של קבוצת כדורגל, ולא פשוט נותנת חסות כמו כולם).

כשהמשחק היה בזלצבורג היו הרבה גולים. אתמול היו רק שניים, שניהם של הפועל, וזה נגמר ב-1:1. סיכום לקוני, הה? אבל היה כל כך מותח, כל כך חי. מהשער העצמי האומלל בסוף המחצית הראשונה, מהגול המדהים של זהבי אחרי הדקה ה-90, אחרי שבן סהר כבר התעייף ויצא החוצה (בגילו ובמעמדו זה הגיוני להתעייף ככה?). אף אחד כמעט כבר לא האמין שיהיה עוד גול של הפועל במשחק הזה, רצו רק לשמור על השער נקי, והנה איזו הפתעה מהממת.

אני בכלל לא אוהדת של הפועל - אבל השותפה שלי לשעבר היתה שרופה עליהם (זה היה בימים של "אלימלך הוא המלך", והכדורים שיוסי אבוקסיס היה מרחיק עד לאלוהים. כולל במשחק נגד הרוסים). מאז אני עוקבת, ובכלל - מבסוטה על העניין שיש נציגה ישראלית בליגת האלופות. נכון שהסיכויים לעבור את הסיבוב הראשון נמוכים, ונכון שהכסף (המיליונים) הולך רק למועדון אחד, ועדיין - איך אומר עודד בן עמי העוגייה, "גאווה ישראלית".

ריייטינג: 10.2%, בפיק 14.3% (פיק: נקודת השיא של הצפייה). מדובר ברייטינג אדיר לערוץ נישה. רק תחשבו על הרייטינג של ערוץ 10 ברוב הימים והשעות... ותבינו.