באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

חסמבה דור 3, שבת 20:05, ערוץ 3 בכבלים

מזמן לא הייתי פה. מזמן לא ראיתי טלוויזיה. היס מקס שלי מפוצץ בהקלטות, והראש שלי מפוצץ בפנטזיות צפייה. בינתיים זה לא כל כך הולך. אבל מה שכן הולך, הולך עד הסוף: קיבלתי מ-HOT ארבעה פרקים של "חסמבה דור 3", וראיתי את כולם ברצף. בפרק הראשון עוד לא ממש הבנתי מה קורה, אבל בהמשך הכל התחבר לכדי עלילה מטורללת אחת. אמנם ציפי שביט ואקי אבני יגיחו רק בפרק החמישי, מי יודע מתי יראו את זאב רווח, אבל שאר החבורה כבר לא סודית בהחלט.

היופי בחסמבה העכשווית הוא שהיא נותנת מקום להרבה שחקנים ותיקים שחצו את ה-70 (ובהם עודד קוטלר, גבי עמרני, זאב רווח והוגו ירדן) וגם את ה-63 (מוטי גלעדי, נירה רבינוביץ', ציפי שביט). בכוונה אני משתמשת במילים "נותנת מקום", ולא נניח "נהנית מהכישורים", כי זה ממש לא טריוויאלי שאחת מסדרות הדגל בישראל 2010 כוללת שחקנים שנולדו לפני קום המדינה. לא שחקן אחד, לא עלה תאנה, אלא חבורה שלמה. ולצד זה, חבורת שחקנים צעירים, רובם לא מוכרים. מרענן. לגמרי מרענן.

אז מה בעלילה: זורקום, "החברה הסלולרית הגדולה בישראל" סובלת מבעיית אנטנות, מוחקת זיכרון לאנשים, ובעיקר לשייכת למשפחת זורקין הידועה לשמצה. סאני ופרד הם היורשים לבית זורקין. למדען הראשי שלהם קוראים דאנטה, אולי בגלל שהוא שולח אנשים לגיהינום. החברה צריכה את האישור של יו"ר הוועדה לבריאות הציבור, הלא היא תמר זהבי (נירה רבינוביץ'), תמר היפה לשעבר, אשתו לשעבר של ירון זהבי.

זהבי (עודד קוטלר), המוגדר כ"קשיש פטיש", חי יחד עם הטוראית עזית, שהיא למעשה, הפתעה הפתעה, חתולה שחורה. הוא כבר לא במצב בריאותי מי יודע מה, מוגדר "גמלאי" כנגד רצונו, ומצוותים לו "עוזר צעיר", איגי מוצפי – נער תיכון סטלן ומהמר כפייתי כבר בגילו. במאמר מוסגר: את איגי מגלם תומר אופנר, בחור בן 30 (!) ששיחק בין היתר בסדרות בערוץ הילדים. הוא באמת נראה מאוד צעיר, וגם מאוד חמוד, אבל קצת הגזימו עם הליהוק.

בכל אופן, מי שדופק על איגי קופה הוא הערס הדוחה חופני (איתי תורג'מן בתפקיד נטול מאמץ). משפט לדוגמה, כדי להמחיש את היחסים בין השניים, כשזה מגיע לחוב כספי: "יש לך (להחזיר) עד שאני גומר את הסיגריה, ואני עצבני, אז אני מעשן מהר". כמובן שברגע שיתגלה שחופני הוא הנכד של מנשה התימני, ואיגי הוא ה"מחויבות אישית" של ירון זהבי, המצב ישתפר. ככה, בפשטות. לא אמין. חבל. כי כאמור רוב הזמן נהניתי.

הנה כמה דברים שנהניתי מהם:

* נירה רבינוביץ', במשפט הקאלט שלה מקשקשתא: "כמעט ושכחתי, שלום".

* נתן בשבקין בתור קצין המשטרה נתן. בקושי משפט אחד, אבל נחמד.

* איגי מנסה לעזור לירון ולירחמיאל עם המחשבים, בעזרת תלמידה רוסייה: "לודה היא מוח העתיד שלנו. ביל גייטס ופוטין ביחד".

* יובל ללודה, על ירון זהבי: "הוא היה באיזו מחתרת מטורפת כזו, ח... חמ... חמאס משהו. אבל של יהודים".

* איגי ויובל (החבר הטוב והגיי המודחק): ממתי מלחי ההרחה?

ירון זהבי: מקום המדינה

איגי ויובל: איזו מדינה?

בסך הכל יש 17-18 פרקים. שניים שודרו במוצ"ש שעבר, השלישי שודר אתמול. כותבי התסריט הם דרור נובלמן (שסידר לעצמו תפקיד קטן ודוחה) ורותי זייד, ערך אותם גיל זייד, ועל הבימוי הופקד דני סירקין. איך אומרים, צוות טוב. אני בטוחה שישבו שעות לתוך הלילה, הן בכתיבת התסריט והן בעריכה, אבל היה שווה את המאמץ. היה שווה לרזומה, והיה שווה לצופים.

בטח יותר שווה מהמשחק האומלל של נבחרת ישראל אתמול, מול קרואטיה.