באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

מאסטר שף, חמישי 21:08, ערוץ 2

נו, אז מה תהיה מנת הדגל בארוחה הבאה שלכם? ומי יבשל אותה? האם הוא, ואולי זה אתם עצמכם, הייתם יכולים להשתתף ב"מאסטר שף"? האם למישהו יש סיכוי להתקבל לתוכנית הזו אם הוא לא נוגע בבשר ודגים? והאם אי פעם יהיה "מאסטר שף" לצמחונים?

אבל למה אני מקדימה את המאוחר, כלומר את ערוץ הטלוויזיה לצמחונים שעוד יקום יום אחד, אתם תראו. בינתיים אנחנו בפורמט הבשלני שעבד לא רע בכלל באנגליה ובארה"ב (זפזפו לערוץ החיים הטובים או לערוץ האוכל), הפורמט שבו מחפשים את הבשלן החובב הטוב ביותר, זה שמאמין שאוכל מסובב את העולם, ולא כסף.

מי שבוחר את הבשלנים שיזכו לעבור את "מחנה האימונים", אלה ארבעה שופטים שלא מפסיקים להחליף בגדים:

חיים כהן (מבשל כ-25 שנה, היום הבעלים של דיקסי, אם לא ידעתם. "רוצה לראות את הבן אדם בתוך הצלחת")

אייל שני (גם מבשל 25 שנה, יש לו שתי מסעדות שאותן הוא מכנה מרפאות כאב שבהן הוא מרפא אנשים, כי האוכל הוא כמו גלולה פסיכיאטרית)

רפי אדר (בעל מסעדת פרונטו כבר 22 שנה. נפתחה אחרי שהות של הרבה שנים באיטליה. "יש לי אינסטינקטים של חתול רחוב")

מיכל אנסקי (בוגרת לימודי גסטרונומיה באיטליה, מקימת שוק האיכרים בישראל. מחפשת את מי שיודע להתאפק ולא להתעסק. היא כאן כי מאז המצאת הפמיניזם והאפליה המתקנת, תמיד צריך אישה אחת)

אז ככה זה מתחיל: סמדי בומבה מביאה את המופע, נראה כמעט לא אמיתי. שוב ושוב אני ממלמלת לעצמי: לא אמיתי. כל אחד מהשופטים בא לטעום מהמנה. אם שלושה יהיו בעד, יש לנו צ'אנס לראות אותה גם בשבוע הבא. הנה הדמעות, והופה היא איתנו, ועידן רייכל שר ברקע את השיר המקסים שלו "שאריות של החיים". מי אמר שריגושים זה רק ב"אח הגדול" ו"כוכב נולד"?

אחר כך יש גם את אדי בן ה-46 שמתרגש, ומבשל מהלב. מי ידע שאוכל עושה כל כך הרבה לאנשים, כולל חיבוקים אמיצים בין גברים? אגב, זה הזמן שמשמיעים לנו את קובי אפללו, "כי את מה שהלב שלי בחר אחרי כל מה שהוא בחר", שיר יפה אבל לא לגמרי שייך.

אבל השיא שייך לאימא שלפני שבע שנים בנה תום נפצע קשה בצבא, עמד למות, אושפז בבית לוינשטיין ונותר נכה לכל החיים. היא מצאה את הבישול כדרך להודות לעולם ולשמח את כולם, ואחרי סיפור כזה לכו תמצאו שופט שירהיב עוז שלא להעביר אותה. יכול להיות שהאוכל שלה באמת מצוין, אבל לנו אין מושג מזה. (השיר המלווה: "כשזה עמוק", קורין אלאל וענבל פרלמוטר. מי אמר שזה לא ריאליטי מוזיקלי? מי אמר שאי אפשר להוציא דיסק אוסף בסוף?)

וכאן אנחנו מגיעים לחיסרון הגדול של "מאסטר שף", וגם השופטים והיוצרים יודעים את זה: לנו, הצופים, אין שום דרך להתרשם מהמנות. אם זה היה ריאליטי היינו רואים התרחשות, אם זו הייתה תחרות מוזיקלית היינו שומעים שירים. אבל כאן לא ראינו, לא שמענו, לא הרגשנו ובוודאי שלא טעמנו. האמון שלנו בשופטים חייב להיות ללא עוררין.

להתראות בשבת, עם "אהבתי את זעקת הפטרוזיליה שנבעה ממך".