באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

בא לי על באלי. רוברטס ב"לאכול להתפלל לאהוב"

לאכול להתפלל לאהוב, באחד מבתי הקולנוע הקרובים לביתכם

זה לא סרט לבחורים. הם לא ימצאו כאן את עצמם. זה סרט בנות רומנטי קלאסי, עם טיפ טיפה העצמה נשית. כלומר לגרושות יש מקום של כבוד. אולי בעיקר להן. אולי "לאכול להתפלל לאהוב" הוא סרט גרושות רומנטי קלאסי. גרושות שולטות!!!

הסרט נפתח עם זוג שנפרד, כמובן, אבל השד יודע למה. אולי בספר שעליו מבוסס הסרט כתוב מה היה להם רע, אבל בסרט אנחנו צריכים פשוט לקבל את העובדה שהם כבר לא מגשימים את עצמם בתוך הקשר, וזהו. הפתרון של האישה, אליזבת (ג'וליה רוברטס): לנהל רומן עם בחור שווה שצעיר ממנה בהרבה שנים (ג'יימס פרנקו החמוד), ולצאת למסע של שנה ולראות מה יהיה.

בתור כתבת תיירות היא ידעה לבחור לעצמה את היעדים: רומא, מקדש בהודו, אזור פראי מהמם בבאלי. לכאורה, היא מגשימה כאן את חלומן של נשים רבות. למעשה, רוב הנשים היו מסיימות את החלום באיטליה, ולא ממשיכות אותו הלאה (למרות שבאלי נראית מקסימה). רוב הנשים ולא כולן, כי למשל לא נראה לי שג'וליה רוברטס הייתה עושה את זה: באיטליה חלק מהקסם הוא "לאכול", והיא אחת שנמצאת כל הזמן בדיאטה. גם הדמות שלה לא אכלנית גדולה, אלא שבאיטליה היא מחליטה ש"מותר לה", וחברתה השבדית החדשה "מזכירה" לנו מה קורה למי שמותר לה: מעלה 5 ק"ג מייד.

לזה אני קוראת העצמה נשית דמיקולו: אומרים לך "תעשי מה שאת רוצה", אבל מוסיפים "תדעי שאת הולכת להשמין מזה". כאילו שאין אפשרות גם לאכול וגם לעשות התעמלות. או שחייבים לאכול לחם מטוגן, וצלחת ענקית של פסטה כל יום. כאילו שאין אפשרות להיות אישה חזקה ומאושרת.

זו היתה רק דוגמה לאשליה הנעימה שהסרט מוכר, ו"מתחת לשטיח" מוסיף ערכים מאוד שמרניים, והוראות התנהגות. כן, אפשר לעצור את החיים, גם אם מדובר בקריירה ניו יורקית מצליחה, ולצאת למסע גילוי עצמי בגיל 40 (ההבדל בין זה לבין מסע הגילוי העצמי בגיל 20 הוא הכסף – לא צריך להתקמצן), אבל חייבים לסיים אותו עם גבר.

והנה אנחנו מגיעים לחלק הסקסי של הסרט, בבאלי, עם דמותו הלא משכנעת של הגרוש האוסטרלי חוויאר בארדם. כבר יותר קל להאמין לטיבטי חסר השיניים. אבל מי צריך אמינות כשגבר כמו בארדם מופיע על המסך? (מייד אני חושבת: מה קורה איתו ועם פנלופה קרוז? היא כבר בהריון?).

הפסקה מתודית למידע שהסרט מעביר: אם את לא עושה סקס הרבה זמן, ואז עושה המון סקס בבת אחת, תהיה לך דלקת בשלפוחית השתן.

(אתם שמים לב שאני מדלגת על הודו. החינטרוש הרוחני זה לא בשבילי)

נחזור לענייננו: בחלק של באלי, העלילה ממש מיותרת. כל העסק נועד רק בשביל הנופים. יש את הטיבטי וגברת הסייד קיק שלו, יש את הגרושה עם הילדה שמארגנים לה שירותרום מהיר באמריקה, ויש כאמור את בארדם החתיך. אבל אפשר היה לפגוש אותו גם באיטליה, בלי שום בעיה, ולאכול אותו בלי מלח, בלי פלפל, בלי סכין, בלי מזלג ובלי במאי.

עניין של בחורות: הבגדים שג'וליה לובשת בסרט מה-זה מכוערים, במיוחד בסצנת הסיום. כאילו גמרו את כל התקציב על לוקיישניים מרוחקים, ולא נשאר במה להלביש אותה. מאכזב ביותר.

טריוויה: בספטמבר 2009 נערכו הצילומים בהודו, בעיר פטאודי (60 ק"מ מדלהי). באותה עת דווח כי תושבי העיר זועמים כיוון שלא הורשו להיכנס למקדש ההינדו שלהם, שנסגר למשך רוב שעות היום לרגל ההפקה ההוליוודית. בעקבות התלונות, קראו מנהיגים בני דת ההינדו לאפשר מיד למאמינים המקומיים גישה ללא תנאים למקדש. לא נמסרה תגובת ההפקה.

לאכול להתפלל לאהוב, ארה"ב 2010. 133 דקות. במאי: ריאן מרפי. שחקנים: ג'וליה רוברטס, חוויאר בארדם, ג'יימס פרנקו, בילי קורדופ, ריצ'רד ג'נקינס, ויולה דאביס