באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

מי שואל אותך + מצב האומה + קריירה, ראשון 21:58, ערוץ 2

באופן יוצא דופן ניסיתי להתחבר לערב יום ראשון של רשת. למה באופן יוצא דופן? כי לאף אחת מהתוכניות אין סקס אפיל משכנע, אף אחת לא הוציאה אותי מבסוטה, ולא נראה לי שאבוא שוב. הסיבה היחידה שזה כן קרה הפעם היא שממש כמו העובדים של אקסלנס נשואה מהתוכנית הראשונה של "קריירה", גם אני הגעתי מהעבודה בשעה כל כך מאוחרת, שפשוט לא הייתי מסוגלת לעשות שום דבר כמעט.

את ההתחלה של "מי שואל אותך" פספסתי, ולמה שכן ראיתי, לא ממש הצלחתי להתחבר. השעשועון החדש של ליאור כלפון לא באמת מאתגר את השכל, אלא רק מפגין את יכולות המשחק של כלפון. הנה ההזדמנות שלו לא להיות החנאג' של רמזור, אלא להיות זה שמופיע במהלך כל התוכנית על המסך. אין אפילו דקה בלעדיו.

אז נניח כשאמיר החמוד והסבלני ענה על 4 מתוך 5 שאלות של זקן נודניק בקופת חולים, עם הומור קלוש אבל מתאים לזקנים (מא-שה במקום מה-השעה / אחרי השאלה על צביקה פיק: פיק בפולנית זה שמוק) – זה היה נחמד, והגיע לו הכסף. אבל כשהגיעה הבחורה הצעירה עם היד השבורה שאמורה להיות אשתו של הזקן, זה כבר היה מפגר מדי.

הפסקת פרסומות, והתוכנית הכי שמאלנית על מסך הטלוויזיה הישראלי, ובהתאמה הכי לא מצחיקה, הרימה ראש. תגידו לי, מי התגעגע להומור הכאילו-גבוה של ליאור שליין וחבורתו? מי הופתע מזה שהוא הזמין את זוגתו מירב מיכאלי לאולפן (גורי: סליחה, סליחה, תתנשקו), כדי להעלות את הרייטינג? ומי חשב שהוא יצליח להימלט מבדיחות סרות טעם כמו אלה:

רצח על כבוד המשפחה מציל אותך מלהיות זקנה ששודדים אותה בברוטאליות (אורנה בנאי)

תגידו מה שתגידו על סם אונס, לפחות הוא קנה לך משקה (עינב גלילי)

תחשבו איך העולם היה נראה היום אם לא היו זורקים את היטלר מבית ספר (יהונתן גפן)

דיווח תנועה: דרך השלום לא מובילה לשום מקום. גלעד מתזמן כבר ארבע שנים וחצי (מירב מיכאלי)

החלק החביב של הערב, תודה לאל שהיה אחד כזה, היה זה שבו ח"כ ניצן הורביץ הגיע לאולפן. אמנם הוא לא אדם מצחיק, וגם החבר'ה לא מצחיקים, אבל לפחות קיבלנו רזומה נאה של הפעילות שלו בשנתיים האחרונות, ובהחלט אפשר לומר שהוא לא שוקט על השמרים. אחרי כל הירידות של החבר'ה על מפלגת מרצ שאליה הוא שייך, הוא הביא את משפט הסיכון המוחץ: "מה אתם רוצים ממני? בסך הכול אנחנו באותו מצב כמו הרייטינג של התוכנית שלכם".

אפרופו רייטינג, מעניין כמה אנשים ישבו לראות את "קריירה" של דנה ויס – תוכנית ראשונה בסדרה בת חמישה פרקים. קלאסית לערוץ 8, אבל התגלגלה איכשהו לערוץ 2. הפעם נמצאים על המוקד חברת אקסלנס, וליתר דיוק חברת הבת קסם תעודות סל, והמנכ"ל שלא נותן לעובדים ללכת לשום מקום לפני שהם עוברים את מסדר המפקד. אין שחרורים לעניינים אישיים, אין גימלים, אין שבע דקות הפסקה. בעצם, אולי שבע כן. עובדה שלמנכ"ל כבר יש שלושה ילדים.

כן, אני מרושעת, אבל התנאים שאבנר חדד מסדר לעובדים שלו הם ממש לא משהו. כאילו הוא לא קרא אף ספר ניהול בשנים האחרונות, הוא עדיין מאמין שמקום העבודה צריך להיות הבית של העובדים ושחיים פרטיים הם עסק לסופשבוע.

אני מאוד מקווה שהוא ראה את הפרק אתמול יחד עם עוד כמה אנשים שהצליחו להישאר עירניים עד חצות, וזו לא משימה פשוטה. מאוד מקווה גם שהוא ראה את הילד בן השנתיים של העובדת שלו, ילד שלא מוציא אף מילה מהפה חוץ מ"אבא" גם כשהוא קורא לאימא, וזה לא בגלל שהוא גדל בסביבה נחשלת, אלא בגלל שהוא גדל כמעט בלי אימא ואבא, ואין מי שיאתגר אותו מספיק וילמד אותו וישקיע בו. האם כך ייראה דור העתיד? איטי ונטוש? זו המורשת שאבנר חדד רוצה להשאיר בעולם? או שהוא רוצה לשלוח את הנשים בחזרה הביתה?

מילה קטנה לחדד ולכל הבוסים שפועלים כמוהו: אפשר להסתפק במה שיש. ואם זה משעמם לכם מדי, אז הנה עצה פשוטה - בשביל להגדיל תפוקות צריך לקחת עוד עובדים, לא לסחוט את אלה שכבר יש לך.

בקטנה: רשת רכשו לשידור את "טקסי דרייבר" של יובל סגל, ועל כך סחתיקה וכל הכבוד, אבל מה זה הפרומו המעפן עם המחבל מתאבד? מה אתם, מתאבדים שיעים? אתם לא רוצים רייטינג? יש כל כך הרבה דברים מגניבים בסדרה הזו, וככה אתם מוכרים אותה למנויים של HOT?

******

אני רוצה לחרוג פה ממנהגי ולפרגן לפוסט של נערה בת 16, שהקדישה פוסט שלם ל"מבצע סבתא" - לרגל עשר שנים לצאת הסרט המקסים הזה. לשמחתי, לא מזמן יצא לי לפגוש את הבמאי, ולומר לו כמה הסרט מקסים בעיניי ואיך הוא נגע לליבי. אם יש מישהו שלא ראה עדיין, לתקן את הטעות ומייד :)

זה הלינק לפוסט: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=563976&blogcode=12117890