באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

הראל סקעת שובר שתיקה, שני 21:57, ערוץ 2

הלו, זה ריטה או הראל סקעת? מה העניין עם הספה הזו? ומהיכן נולדה הנטייה להסתכל תמיד הצידה, ולעולם לא למצלמה? מה יש להתבייש? ולמה סקעת לא החזיק כרית כמו ריטה, הדיווה של כל הגייז? בגלל המושג נושך כריות?

טוב, מה אני רוצה מסקעת המסכן והאומלל, שהיה לו כל כך חמים ונעים בארון עד שבא גל אוחובסקי ונטפל גם אליו. זה לא גל, זה צונמי. את כולם הוא מוציא מהארון, אחד אחד, ואני עוד זוכרת את המתקפה המלוכלכת שלו על יעקב גלעד לפני עשר שנים. לא, זה לא התחיל עם יהודית רביץ ויהודה פוליקר. ממש לא. זה התחיל הרבה קודם, האקטיביזם המשוגע הזה.

עצתי לזמרת המזרחית, הזמר המזרחי והסטנדאפיסטית: נוסו על נפשותיכם (סטנד': אין הנחות להורים. ראי מקרה רביץ). לחלופין, תנו להורים שלכם לראות את הסרט של אסי עזר. אולי זה יעזור. את הכתבה מ"7 ימים" עדיף שלא.

האמת היא שהמסלול הזה, כתבה-סרט-כתבה נהיה כבר נדוש. כל מסע הגילוי העצמי שמתנהל מול כל עם ישראל הופך קצת מיותר. בעידן האינטרנט אנחנו יודעים כמעט הכל גם בלי שמספרים לנו, וכשבאים לספר, זה תמיד יוצא מייגע ועטוף בכל מיני דברים לא קשורים. נניח זה שלסקעת אין כלום במקרר, או הסיפור על המעריצות שנכנסו לו לבית, או הקטע על הבמה שבו מתברר שהוא יודע לעשות חיקויים לא רע בכלל (פעם מזמן אמר לי מישהו, שחקיינים טובים הם אנשים שיש להם מה להסתיר. הם שמים על עצמם כל הזמן מסכות של אנשים אחרים, כדי שלא יתעסקו באישיות שלהם).

למרות שהבמאי איתן שמואלוף עשה עבודה טובה, מעט מאוד משפטים מהסרט חדרו לי ללב. ביניהם, האמירה החזקה של סקעת ביחס להוריו: "אסור לי להיות עצוב, כי הדאגה תהיה כל כך גדולה שלא אוכל לשאת אותה". בכל פעם מדהים אותי מחדש עד כמה הרצון לשמח את ההורים חזק כל כך אצל אנשים רבים כל כך. ההישג האמיתי הוא לראות את אבא ואימא מבסוטים.

הם יהיו מבסוטים אחרי הסרט?

התשובה נשארת אינטימית. מה שאנחנו כן יודעים הוא שהופעות משמחות אותם. סקעת מופיע פה ושם, ההורים נמצאים בקהל, יש לו די הרבה שירים שאני לא מכירה, אבל הופעה אחת ספציפית מעניינת יותר מכולן: זו שהוא נתן בעצרת הזיכרון לנרצחי הבר-נוער, ושכל כך הרתיחה, כלומר השפילה, את אוחובסקי. כמובן שההתייחסות של סקעת לעניין היתה כל כך עקומה, שהתחשק לי לקחת דרינק בעצמי.

עברו כמה דקות וכמה ארגזים (מאוד הגיוני לעבור דירה אחרי שחשפת את הדירה הנוכחית שלך למצלמות), עד שהגיעה ההתייחסות הישירה הראשונה והיחידה: "כשהיה לי בן זוג או כשיהיה לי בן זוג אני לא אסתיר אותו".

קדימה בנים, להתנפל. גבר צעיר, חתיך ופנוי שהרגע יצא מהארון, מחכה לכם.