באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

משחק מלוכלך, באחד מערוצי הסרטים

בסרטים של ג'ורג' קלוני תמיד יש איזה מועדון לילה אפלולי, ותמיד יש בו זמרת שחורה ששרה. מעניין איזה מסר הוא מנסה להעביר. נראה לי שיהיה יותר קל לפענח את זה מאשר את הספירות  המשונות במשחקי הפוטבול בסרט "משחק מלוכלך".

קלוני ביים עד היום שלושה סרטים, עכשיו אפשר להגיד שעשיתי וי על שניים ("לילה טוב ובהצלחה"). שניהם מאוד אמריקאים, ומתייחסים לתקופות מעניינות בהיסטוריה של האומה האמריקאית. הראשון הוקדש לימי מקארתי, שנות ה-60, הנוכחי מוקדש לתחילתה של ליגת הפוטבול המקצוענית, שנות ה-20. עוד מהימים שלא היה לה קומישינר, ושחקנים כמו דודג' קונלי (קלוני) יכלו לעשות תרגילים מלוכלכים כמה שהם רוצים.

לא רק בשדה המשחק אפשר היה לעשות תרגילים מלוכלכים אלא גם בשדה הקרב. אחד השחקנים המובילים, קרטר רות'רפורד "הקליע", זוכה להערצה על כך שהביס פלוגה גרמנית שלמה במלחמת העולם הראשונה. התקשורת היא שהאדירה אותו וניפחה את הסיפור, למרות שלא היה לגמרי אמיתי, והתקשורת היא כנראה זו שתוריד אותו עכשיו. כלומר מיס לקסי ליטלטון, הכתבת של שיקגו טריביון.

כן, זה מאוד לא אופייני לאותה תקופה – בדיוק כמו שזה לא אופייני לימינו – שאישה תשמש ככתבת ספורט, אבל היי, חייבים דמות נשית בסרט וזו לא יכולה להיות סתם אהובה. זה משעמם מדי, בדיוק כמו שהאחים כהן הסבירו לתלמיד החרוץ והשקדן, ג'ורג' קלוני. עדיף להביא משהו חתרני, אבל עם סטייל. לא כמו אופירה אסייג.

לא מזמן אמרה לי מישהי שעיתונאים הם מגעילים, ואני מניחה שהיא היתה כוללת בתוך זה גם את לקסי, ומוסיפה עליה "חטטנית". אבל לדעתי לקסי היא עיתונאית כמו שעיתונאית צריכה להיות: לחפש את האמת, ולפרסם אותה. בעולם מלא שקרים, זה לא כל כך מסובך. בעולם מלא הורמונים, זה קצת מסתבך. בעולם הוליוודי – עם כל הכבוד לאחים כהן – הפי אנד הוא מאסט. באמצע יש קצת טריקים, והרבה מחוות קלוניות קלאסיות.

אני חושבת שקלוני ידע שאין לו הפעם סרט "זוכה אוסקר" ביד, ובכל זאת הוא רצה לעשות אותו כי הוא אוהב סרטים שמתעדים את ההיסטוריה מהצד האנושי שלה, ולא מהצד של הספרים. יכול להיות שהוא אוהב גם פוטבול והיאבקות עם גברים בבוץ, אבל זה משני.

משחק מלוכלך (Leatherheads). ארה"ב, 2008. 108 דקות. במאי: ג'ורג' קלוני. שחקנים: ג'ורג' קלוני, רנה זלווגר, ג'ון קרסינסקי, ג'ונתן פרייס