באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

חלום לים התיכון, שישי 17:30, ערוץ 2

אולי הייתי צריכה לכתוב על כך כבר אתמול, אבל לא יצא, ויהודה פוליקר מבחינתי שווה פוסט בכל יום בשבוע. 25 השנים שעברו מאז המופע "עיניים שלי" (26 לדיסק( אינן עניין של מה שבכך. מדובר בשירים שהפכו את המוזיקה היוונית ללגיטימית, לאיכותית, שירים שעשו היסטוריה. עד היום הם מקפיצים את הקהל בקיסריה כמעט יותר מכל שיר אחר ("יום שישי" נותן פייט).

לתוכנית של פרנס קוראים "חלום לים התיכון" על שם השיר של פוליקר, "חלון לים התיכון". האולפן אכן ים תיכוני חביב, אבל אני הייתי מעדיפה לשמוע את שמעון פרנס מאשר לראות. הוידויים המרגשים מצליחים לחפות על זה מעט. כלומר, מרגשים במידה מסוימת – אחרי הכול, כמעט את כל הסיפורים כבר שמעתי לפחות פעם אחת אם לא  פעמיים. משפטים כמו "מיום שנולדתי מוזיקה יוונית לא הפסיקה להתנגן בבית, אני מכיר שירים שהיוונים לא מכירים" נשמעים לי כמו דקלום. מה שכן הצליח לסקרן הוא האלבום החדש שפוליקר הקליט עם הוריו לפני מותם.

כמו שההורים שלו שרו לו את היוונית, ההורים שלי השמיעו לי את השירים שלו בכל הזדמנות. לשמוע אותם שוב, כך ברצף, בלי שמכריחים אותי אלא מתוך בחירה – יש בזה קסם גדול בהרבה. "קללת הים" פותח את התוכנית, אחר כך "חכי לי סלוניקי" (מהאהובים עליי, מייד מתחבר לי עם הדרך לחיפה, למרות ואולי בגלל השורה "רבה הדרך ליוון").

"עיניים שלי" היה אמור להיות אלבום שבו שרים זמרים שונים, אבל אריק איינשטיין סירב, גידי גוב סירב, מזי כהן הסכימה אבל זה נפל. בתקציב זעום שקיבל מ-NMC, פוליקר ניגן כמעט את כל הדיסק לבד, כולל מכונת תופים. מזל שנשאר קצת כסף לזמרת ליווי, עליזה עזיקרי ז"ל.

הבשורה המשמחת היא שצפוי אלבום חדש עם 15 שרים יוונים מתורגמים לעברית, ופוליקר מבטיח שמדובר בשירים עם "יותר שורשים יוונים אתניים... אלה השירים שאני הכי הכי אוהב". מבטיח גם הופעת חורף לרגל "עיניים שלי" (אני כבר בהיכון לרכישת כרטיסים), ומסיים עם "סיפור זמנים עברו", אחת המנגינות האהובות עליי בתבל, שהלחין בעצמו לסרט יווני והכניס לתוך "פחות אבל כואב".

אני תמיד אומרת שלהופעות של שלמה ארצי באים בשביל להרגיש ישראלים, ולהופעות של יהודה פוליקר באים בשביל להרגיש. כי המוזיקה שלו נוגעת בנימי הלב. למשך שעה אחת פרנס ופוליקר גרמו לי להרגיש ולהתרגש גם יחד.