באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

נכנסתי אתמול בערב לבית. סבא וסבתא, ילדים ונכדים. כולם - חוץ מהילדות הקטנות - מסתכלים לכיוון אחד, הכיוון של הטלוויזיה. על המסך: מתכוני הביצים של "מאסטר שף". הזמן שבו הם היו הכי מרותקים: כשהפוקוס היה על אייל שני. מה הוא הולך להגיד? ואחרי שהוא מדבר - מה בעצם הוא רצה להגיד? רגע של מתח בחדר. א-הה! הוא אהב את זה!

גם אחרי ההתבוננות הזו, אני עדיין לא בטוחה שפענחתי את סוד הקסם של "מאסטר שף", שהשיגה אתמול רייטינג מדהים של כמעט 32%. האם זה בגלל שרבים מאיתנו יודעים ואוהבים לבשל? כי אם כך, מדוע "המטבח" לא זכתה לרייטינג דומה? האם זה בגלל שאנחנו זקוקים לריאליטי כמו אוויר לנשימה, וכרגע אין בנמצא שום מתחרה? יש סיכוי שזו התשובה. ועדיין: 32% לביצה!

על עצמי אני יכולה להעיד שעדיף לא לראות את התוכנית כשרעבים. יותר טוב אחרי האוכל, עם הקפה. כי איכשהו, כמעט כל אחת מהמנות של המתמודדים עשתה חשק לטעימה - כולל הסנדביץ' המהולל. כמעט קמתי מהכיסא להכין רושטי, אבל אז נזכרתי שאני לא בבית שלי אלא עם משפחה שלמה מרותקת. מזל שנשאר להם אוכל במטבח. אני לא חושבת שהייתי עומדת בזה.

ומכיוון אחר, גם הוא מבית היוצר של קשת - ערב אחד לפני, בבית של חברים. המסך תלוי על הקיר, ועליו מופיעות הספרות 412. ביניהן עין אחת תכולה וברקע הצלילים של "האח הגדול". התרגשות בקרב כל יושבי החדר. יאללה שיעבור כבר חודש. מי יהיו המשתתפים? מה יהיה הפעם? איך בוחרים אותם בכלל? נוווווו.

לדעתי, בקשת צריכים לקנות מקרר שמפניות.