באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

רוק 30, שישי בצהריים, ערוץ יס סטארז קומדי

לאחרונה הצטרפתי למשפחת העמים המתוקנים, כלומר הצופים המתוקנים, והתמכרתי גם אני לסדרה "30 רוק". זה התחיל בצפייה במטוס, בפרק של הסטייק במשרד (אין לי מושג לאיזו עונה הוא שייך), והמשיך בפרקים המוקלטים ביס מקס, כפי הנראה מהעונה הראשונה. הייתי זקוקה למישהו שיצחיק אותי, והחבר'ה מרחוב רוקופלר 30 באו בדיוק בזמן. כלומר, כאמור, גיליתי אותם בזמן שמתאים לי – ולא יחד עם שאר העולם, אי שם בשנת 2006.

אתם בטח מכירים את זה - יש בלוגרים שנוהגים לצטט בכל פוסט קטע מסדרה כלשהי, או שורה משיר של זמר כלשהו, כי זה מתחבר להם לנושא. "רוק 30", כך מסתמן, היא גם כן סדרה של ציטוטים. הכל פה כל כך מדויק וברור מבחינת ניתוח סיטואציות, שקל מאוד לסמן קטעים במוח ולקחת אותם הלאה. וזו, בעיניי, הגדולה האמיתית של טינה פיי והחבורה שלה.

פיי, כידוע, קנתה את תהילתה ב"סטרדיי נייט לייב", ובעיקר עם החיקוי המעולה לשרה פיילין, שהתמודדה על תפקיד סגנית הנשיא מטעם הרפובליקנים. על בסיס החוויות שלה שם היא יצרה את הסדרה הכי מדוברת בארה"ב בשנים האחרונות. סדרת "מאחורי הקלעים", שמצליחה לתת פייט נאה אפילו ל"מד מן", שממש לא התחברתי אליה.

אני אוהבת סדרות של "מאחורי הקלעים". הן תמיד נראות לי יותר מעניינות מהמופע היפה והמשופשף שאנחנו מקבלים על המסך או על הבמה. אגב, למי שלרגע התבלבל, שום סיור של NBC אפילו לא מתקרב לסיורים שרואים בסדרה. בסיורים האלה, שעולים יותר מדי כסף, מקסימום רואים את האולפן של "סטרדיי נייט לייב", אולפן חדשות ועוד איזה אולפן בינלאומי. נחמד, חביב, אבל אף פעם לא כולל את טינה פיי (פחות ממטר שישים גם עם עקבים). וזה, כמובן, חבל מאוד. אישית ראיתי את פיי מאוד מקרוב לפני שנים אחדות, אבל אז עוד לא היה לי מושג עד כמה היא מוכשרת ומדליקה. איזה בזבוז.

בחזרה לסדרה, או אולי יותר נכון לאלק בולדווין. אין ספק שהוא קיבל פה את תפקיד חייו - הבוס הדומיננטי ג'ק דונגי, שהתחיל כחסר מצפון ולא ממש התפתח מאז, הוא הקונטרה הטובה ביותר לתסריטאית ליז למון (פיי).

בולדווין חייב הרבה לפיי, על שהצילה לו את הקריירה. הוא שחקן נאה, כריזמטי, שרמנטי, אבל הסתבך קצת בבלגנים עם גרושתו קים בסיינג'ר. והנה, מדמות חבולה הוא הפך לדמות נערצת. דון דרייפר לא יכול להתגאות בדבר כזה.