באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

אשתו של הנוסע בזמן, באחד מערוצי הסרטים

הלוואי והיה אפשר לנסוע בזמן כמו בסרט "אשתו של הנוסע בזמן", ולראות שוב את המתים, גם אם זה לכמה דקות ספורות. תמיד יש כל כך הרבה מה להגיד, מה לשאול, ובעולם של "הנוסע בזמן" אפשר גם לגעת, אז בכלל זה מדהים.

כמובן שאי אפשר היה שלא לחשוב על כל זה בהקשר של השריפה הענקית בכרמל, האסון שבו נהרגו למעלה מ-40 בני אדם. מה לא היו נותנים בני המשפחה שלהם כדי לראות אותם שוב, גם אם מדובר במפגשים שהם באקראי ואי אפשר להתכונן להם. הרי כל רגע הוא יקר מפז.

אבל הסרט לא עוסק באסונות, הוא בכלל סרט רומנטי על אהבה בין שני אנשים, שנידונו לחיים לא פשוטים ביחד, ולא בגלל שהם רבים אחד עם השני או משהו כזה. הנרי דטאמבל הוא ספרן משיקגו שאחד הגנים שלו גורם לו לטייל בזמן בלי שתהיה לו שליטה על כך. "זה כמו כוח המשיכה", הוא מסביר, "אירועים גדולים מושכים אותך פנימה".

הרבה פעמים הטיולים גורמים לצרות – הוא תמיד מגיע עירום וצריך לחפש בגדים. אבל לעיתים הם גם קשורים לאירוע גדול וטוב – לילדה בת השש, לנערה ולאישה קלייר, האמנית שתהפוך להיות אשתו. בסצנה מקסימה בסרט הם קופצים על המיטה הזוגית בבגדי החתן-כלה שלהם, מבסוטים עד הגג, ופתאום הנרי פשוט נעלם... ההעלמות הזו, ועוד רבות אחרות, הופכות את האהבה למסובכת.

כמובן שגם העובדה שאימא שלו מתה כשהוא היה ילד, ואבא שלו לא התגבר על כך – תורמת לסיבוכים של החיים. וגם ההורים של קלייר הם לא בדיוק זוג מקסים, ואבא שלה חובב הציד הוא בעצם טיפוס דוחה. ואיך אפשר להיכנס להריון בלי שהתינוק ייסע בזמן ויגרום להפלה? כלומר ברור שלא מדובר בחיים קלים לנוסע, אבל גם אשתו די סובלת. אולי בגלל זה קוראים לסרט, שמבוסס על הספר של אודי ניפנגר, "אשתו של".

זה לא מי יודע מה טייטל, "אשתו של". זה די מקטין את האישה. אמנם היא תפסה לה גבר מעניין, אבל הוא לעולם יהיה במקום הראשון והיא במקום השני. הוא במקום שצריך להתחשב בו, והיא במקום שצריך לתת ולהבין. צריך המון עוצמות נפש בשביל זה. גם לא כולם מבינים אותך, למה את בוחרת להיות עם גבר כזה. לכי תסבירי להם.

קלייר מנסה להסביר – היא אומרת שלא הייתה לה ברירה. היא הייתה רוצה להיות נורמלית, אבל זה פשוט לא אפשרי, הגורל שלה נקבע ביום שבו פגשה לראשונה את הנרי, לחצה את ידו והוא נעלם לה. אפשר להגיד שהסבל הגדול הוא שלה, אבל אני חושבת שהיא דווקא בת מזל. לא כל אחת יכולה להבטיח לעצמה שהגבר של חייה יהיה איתה כל הזמן, אפילו אם הוא בא רק אחת לשנה. כל כך הרבה אנשים שאני מכירה היו חותמים עכשיו על ה"דיל" הזה...

"אשתו של הנוסע בזמן" הוא סרט שמביא מציאות מעניינת ומעלה שאלות למחשבה. אלא שהוא לא מספיק חזק, לא מספיק עקבי או מעניין בכל חלקיו, נראה שמדלגים מדבר לדבר בדילוגים גסים כדי להספיק כמה שיותר במינימום זמן, והתוצאה היא שהוא לא מספיק עצוב כמו שהוא אמור להיות. אני בכיינית בסרטים, והפעם העיניים שלי נשארו יבשות לגמרי. את הדמעות השארתי להרוגים האמיתיים.

בקטנה: בראד פיט הוא אחד המפיקים (וכמובן שמביניהם, הוא הראשון שקיבל את הקרדיט)

בקטנה 2: מישהו כתב על הסרט שהוא מתמקד יותר בנוסע בזמן מאשר באשתו, כיוון שלמדע בדיוני יש יותר מעריצים גברים מאשר נשים. לי זו נראית קביעה מוזרה, אבל הבנזוג חושב שהיא נכונה, במובן הזה שיותר גברים אוהבים מדע בדיוני. העליתי את הנקודה שגברים בדרך כלל יעדיפו להסתכל על נשים, אבל הבנזוג אמר שהם גם מחפשים דמות להזדהות איתה, ובמקרה הזה – מזדהים עם הנרי. הסכמנו שלא להסכים.

חשוב: אם לא ראיתם את הסרט, אל תסתכלו על הטריילר שבאתר seret. הוא חושף ממש הכל, לא מבינה את מי שערך אותו.

אשתו של הנוסע בזמן, ארה"ב 2009. 103 דקות. במאי: רוברט שוונטק. שחקנים: אריק באנה, רייצ'ל מקאדמס, רון ליווינגסטון, סטיבן טובלווסקי