באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

טרויה, באחד מערוצי הסרטים

קרבות וחרבות אף פעם לא היו כוס התה שלי, אבל הבנזוג חשק בצפייה ב"טרויה" ואני נחמתי את עצמי בכך שהשחקן הראשי הוא בראד פיט ואחד משחקני המשנה הוא אורלנדו בלום. גם אריק באנה לא הולך ברגל. אבל למה לעזאזל הם חייבים להרוג אחד את השני?

הסרט, המבוסס על האיליאדה של הומרוס, מביא את סיפור המאבק בין טרויה לשאר חלקי יוון. מה שאהבתי בו זה שהוא יוצר סימפטיה לשני הצדדים הלוחמים – גם אכילס (פיט) שנלחם למען יוון, וגם הקטור ופאריס, בניו של מלך טרויה. הקטור החזק והאמיץ, ופאריס המכור לאהבה, שמתעשת ברגע הנכון ועושה את המהלך החשוב ביותר. לא פעם חשבתי במהלך הסרט, "אם הם רק היו יכולים להפוך מאויבים לחברים"... זה לא יהיה ספויילר לומר שזה לא קרה. הרי כולנו מכירים את המיתוסים, ויודעים שהבא בתור הוא סוס.

אחד הרעיונות האמביוולנטיים ב"טרויה" הוא שנשים מניעות את העולם. מצד אחד, זה מראה כמה כוח יש לנשים, ושהלנה לא היתה רק סמל ליופי. מצד שני, הן בעיקר מובילות למלחמות. כשצריך להרשים נשים, לזירה נכנסים לא רק רמחים וחרבות אלא גם הרבה כבוד ואגו - שני מניעים בעייתיים, עד עצם היום הזה. מה שמוביל אותי לכמה ציטוטים ב"טרויה" שמצאו חן בעיניי, בשל האקטואליות שבהם:

* אודיסיאוס, בשיחת השכנוע שהוא עושה לאכילס, כשברקע בן-דודו הצעיר מקשיב: "לכם יש את החרבות, לי יש את התכסיסים. כולנו משתמשים בצעצועים שהאלים נתנו לנו". מזכיר את הנכלוליות של עולם הפרסום.

* הקטור: "אמור ליוונים שהם יכולים לאסוף את מתיהם". החייל בתגובה: "האם הם היו עושים אותו הדבר עבורנו?". מזכיר מאוד את יחסי ישראל והפלסטינים.

* אכילס בקרב עם הקטור: "לא אתן לאבן לגזול את תהילתי". אגו אגו אגו.

* מלך טרויה מגיע לאכילס לשיחה בארבע עיניים. אכילס מתרכך מעט, אבל מבהיר: "אתה עדיין תהיה האויב שלי בבוקר". המלך משיב: "אתה עדיין האויב שלי הלילה. אבל אפילו אויבים יכולים לגלות קצת כבוד". כאן כבר הגענו לשיחות השלום בין ישראל והפלסטינים.

* מלך יוון אגממנון יורק את המילה שלום (peace) כאילו זהו הדבר הנורא ביותר עלי אדמות. אביגדור ליברמן, מישהו?

* בריסיאס: חיילים מבינים רק מלחמה. השלום מבלבל אותם. נכון לרבים ממנהיגי מדינת ישראל. ולכן, אנחנו עדיין במצב מלחמה עם הפלסטינים.

אגב, קראתי באיזשהו מקום שמישהו השווה גם את העובדה שפאריס גונב את הלנה מבעלה, אחי המלך, ליחסי ישראל והפלסטינים, בכל הנוגע לשטחי יהודה ושומרון. אפרופו גאוגרפיה, טרויה היתה ממוקמת בשטח השייך בימינו לטורקיה. כמות הספינות העצומה שמגיעה אליה בסרט הזכירה לי את הכמות העצומה של ספינות שראיתי לאורך חופי איסטנבול, בדרך לשדה התעופה. אני מקווה שישראל לעולם לא תתקוף שם.

בשורה התחתונה, זה סרט לא רע, אולי אפילו צריך להגיד טוב, בהתחשב בעובדה ששרדתי שעתיים ו-40 דקות ללא הפסקה. מלבד החלקים של הקרבות, שבהם כמעט נרדמתי, רוב הסרט שמר על רמת עניין גבוהה ועל מספר סצנות נדיב בכיכובו של בראד פיט. ההסתייגות אומרת ששתי קבוצות של צופים עלולות להתאכזב: אלה שלא אוהבים סרטים היסטוריים, ואלה שאוהבים מאוד את המיתוסים היווניים, וקנאים להם.

טריוויה 1: הסרט היה אמור להיות מצולם במרוקו. אבל כיוון שבזמן הצילומים הכוחות האמריקניים פעלו בעיראק, בצוות ההפקה לא רצו לקחת סיכון, והעדיפו להעביר את הצילומים למדבר במקסיקו.

טריוויה 2: במהלך הצילומים, בראד פיט, שמגלם את אכילס, קרע את... גיד האכילס השמאלי שלו.

טריוויה 3: הבמאי חשב שהתפקיד של הלנה מיותר בעלילה (!), אבל המפיקים לחצו עליו שחייבים אישה. הוא, בתגובה, בחר שחקנית אנונימית שלא תוכל להאפיל על אף אחד מהשחקנים הגברים. אישית אני חושבת שהוא היה צריך לקחת את נטלי פורטמן.

טרויה, ארה"ב 2004. 163 דקות. במאי: וולפגנג פיטרסן. שחקנים: בראד פיט, אריק באנה, אורלנדו בלום, דיאן קרוגר, בריאן קוקס, ג'ולי כריסטי (תפקיד קטן, כאימו של אכילס)