באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

נאום המלך, בית הקולנוע הקרוב לביתכם

רגע לפני טקס האוסקר – שייערך בליל ראשון הקרוב – הלכנו לראות את "נאום המלך", אחד הסרטים הכי מדוברים בקרב חברי הפייסבוק שלי, ולא רק שם. בלי קשר לכמות הפרסים שבהם יזכה הסרט, אני יכולה לומר מעכשיו: לכו לראות. יש פה שני שחקנים ששווים אוסקר, ושמחפים על כך שלא מדובר בסרט פעולה או מתח או קומדיה, כלומר העלילה לא תמסמר אתכם לכיסא. קולין פירת' וג'פרי ראש יעשו את זה.

במרכז הסרט ניצב אלברט המכונה ברטי, כלומר הנסיך שאינו יורש הכתר, אבל בכל זאת יהפוך לג'ורג' השישי. אל דאגה, לא הרסתי לכם כלום. כאמור, אין מתח בעלילה. המטרה ידועה מראש, מה שמעניין זו הדרך. הבעיה הגדולה ביותר של ברטי היא לא בעיה מולדת, כמו שהוא מעדיף לטעון, אלא נוצרה מתוך טראומת ילדות. ברטי שלנו הוא מגמגם.

בימינו אנו קל הרבה יותר לטפל בגמגום. למעשה, מי שיש לו הכסף לשלם על הטיפולים, יכול להיפטר מהגמגום לגמרי. אבל אז, בימים ההם, זה היה הרבה יותר מסובך, מה גם שהגמגום הוא תכונה מאוד לא טובה לבן משפחת מלוכה בימים שכולם מתלהבים מההמצאה החדשה - הרדיו. פעם אחר פעם הציקו לו, צחקו עליו, ניסו לטפל בו בשיטות משונות שהשפילו אותו. האסון הזה נמשך עד שאשתו גררה אותו לליונל לוג, רופא אוסטרלי אחד שהוא גם שחקן חובב, אך ידוע יותר בזכות שיטותיו המוזרות לריפוי גמגומים (פאק פאק פאק, שיט שיט שיט. אגב, שקלו להגביל את הצפייה בסרט כי מספר הפאקים הגיע ל-17).

כך, למשל, הרופא משכנע את ברטי שאפשר להיפטר מגמגום על ידי זה שהוא מקליט אותו מדבר בזמן שיש מוזיקה – להיות או לא להיות, לגמגם או לא לגמגם, התשובה ברורה בשני המקרים וברור גם ששייקספיר הוא "התסריטאי הנוסף" של הסרט. בכל אופן, זה עובד: ברגע שברטי לא שומע את עצמו, הגמגום שלו נעלם. לאחר מכן אנו רואים שגם בשירה של ממש, נעלם הגמגום. וזה מזכיר כמובן את המקרה של יהודה פוליקר, שבחיי היומיום גמגם במשך שנים, אבל במוזיקה שלו הדבר מעולם לא ניכר.

בניגוד למערכת היחסים הרעועה בין ברטי לבין אחיו המוותר על המלוכה לטובת גרושה-לעתיד, מערכת היחסים הנוצרת בין ברטי לליונל נוגעת ללב, מקסימה, מרגשת. לא תמיד קל להם ביחד, יש נתק יותר מפעם אחת, אבל בסוף הם תמיד חוזרים לחדר עם הקירות המקולפים והספה הבודדת. מתוך מה שנוצר שם, ביניהם, תצמח היכולת לנאום את הנאום החשוב ביותר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה - נאום הרדיו שישנה את מעמדו בהיסטוריה. נאום המלך. נאום האוסקר.

יש כאלה שיחלקו עליי: הם לא קיבלו עלילה אנרגטית, ולא תפיסה קולנועית מקורית, הסרט מגמגם כמו הגיבור שלו, ובכלל כמה סרטים על בית המלוכה הבריטי אפשר לראות, למה לא עושים פעם סרט על משפחת המלוכה הספרדית. אבל בעיניי סרט ששם את יהבו על סיפור אנושי ומאפשר ליותר משחקן אחד להפגין את כישוריו (בשונה מ"ברבור שחור") אך גם לא מתפרס על פני יותר מדי שחקנים (בשונה מ"הרשת החברתית"), הוא סרט שאני יכולה להתחבר אליו וגם להרגיש שקבלתי ממנו משהו. בלי לגמגם ובלי להתנצל, אני אומרת: בעיניי "נאום המלך" שווה זכייה בלפחות 7 מתוך 12 המועמדויות שלו.

בקטנה: הלנה בונהם קרטר ממש מבוזבזת פה, בתור אשתו של ברטי. ולחשוב ששינו את לוח הזמנים של הסרט בגללה (היתה עסוקה עם שני סרטי הארי פוטר האחרונים).

טריוויה: גאי פירס, שגילם את האח הבכור בבית המלוכה, למעשה צעיר בשבע שנים מקולית פירת', שגילם את האח הקטן.

טריוויה 2: The author, David Seidler suffered from a stammer as a child. Having heard George VI's wartime speech as a child, he (later in his adult life) had written to the Queen Mother asking for permission to use the King's story to create a film. The Queen Mother asked him not to during her lifetime, citing that the memories were too painful. Seidler respected her request.

נאום המלך (The Kings Speech), בריטניה 2010. 118 דקות. במאי: טום הופר. שחקנים: קולין פירת', ג'פרי ראש, הלנה בונהם קרטר, מייקל גמבון, גאי פירס

עוד סרטים על בית המלוכה הבריטי שכדאי לראות:

המלכה

האחיות בולין