באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

רד בנד – עונה שנייה, חמישי 22:10, ערוץ קומדי סנטרל

רד בנד היא שילוב של סדרה מוזיקלית עם סדרה מפגרת. קצת כמו כוכב נולד פוגשת את דודו ארז ואבי אטינגר, אבל לא בערוץ 2. כלומר הרבה יותר מופרע.

דיאלוג לדוגמה:

רד: את זוכרת את פסטיבל נואיבה? עד היום אני לא יכול לראות גמל בלי שיעמוד לי.

יהודית רביץ: הדחקתי את כל זה.

רד: גם הגמל.

וזה רק הספתח. האמת, אני לא יודעת מה לחשוב על הסדרה הזו, שכביכול יש לה עלילה אבל היא קלושה ומפגרת. להקה של שלושה חבר'ה מארחת כל פעם זמר או להקה. טווידל דם וטווידל פאק פייס מדברים בעברית, רד מדבר באנגלית. פגישה משולשת אצל הפסיכולוג שי אביבי עולה להם 400 שקל, ועוד 25 שקל על עצה חברית.

המפגש עם יהודית רביץ מתחיל עם השיר רולנד און דה ריבר, או שזה בכלל רולינג און דה ריבר, שמישהו יברר עם דני סנדרסון. ואז הגיע השלב של סיפור האבהות המוזרה, שכלל הרבה חשיש לבנוני, קוקאין וסקס, ומעט נגינה על פסנתר. נחמד, בסדר, לפעמים הגסויות קצת מוגזמות (עם הסרטן למשל), ברור שהמטרה היא לומר "אצלנו אין פרות קדושות", ומבחינתי זה חבל, כי לא היתה מזיקה פרה או שתיים.

בשורה התחתונה, רד בנד היא תוכנית שטותית לאנשים שבא להם לראות עכשיו משהו מפגר, ולמוזיקאים שמתחשק לעשות להם שטויות ולהרגיש מגניבים. כל השאר – תעברו לדבר הבא.

לא אשחרר אתכם בלי שיר מקסים למזכרת - Homeward Bound של Simon And Garfunkel, שבוצע בתוכנית על ידי רד בנד ויהודית. כלומר לפני שהיא מתה מהשוקולד של אביב גפן.

* קראתי באיזה מגזין טלוויזיה, רייטינג שמו, שממליצים על רד בנד במקום עוד פרק של "חברים". ובכן, זה כל כך לא אותו ז'אנר וכל כך לא אותה חוויה, שפשוט אין מה להשוות.