באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

בואו נדבר על זה, באחד מערוצי הסרטים

איך יודעים שקומדיה מסוימת היא קומדיה טובה? היא מצחיקה גם 11 שנה אחרי שהיא יוצאת לאקרנים, מבלי יהיה צורך לעשות לה הנחות. זה בדיוק מה שקורה עם "בואו נדבר על זה" של רוברט דה נירו ובילי קריסטל, סרט מהימים שלפחות לאחד מהם עוד היה כוח לרוץ.

דה נירו מגלם כאן את פול ויטי, אחד מראשי המאפיה של ניו יורק – שמזכיר מאוד את טוני סופרנו שבא אחריו, ולא רק בגלל שלבנים של שניהם קוראים אנתוני ג'וניור. קוראים לזה פסיכיאטר. או פסיכיאטרית. אבל איזה הבדל בין טוני לבין פול! לשניהם התקפי חרדה, אבל איזה קשוח האחד, ואיזה יללן השני.

אצל טוני, כזכור – אני מאוד מקווה שראיתם לפחות עונה אחת של הסופרנוס, ואם לא, השיגו את הדיוידי – מדובר באימא שמשפיעה על כל מהלך חייו והתנהגותו. אצל פול מדובר באבא, למרות שלכאורה זה מאוד מאוד מודחק. אפילו ביום שזה מתחיל לצוף, פול ויטי לא קולט מה קורה. זה היום שבו הוא ומאנטה, אביו הרוחני והבוס הגדול, מתכוונים לצאת מהמסעדה השכונתית האהובה עליהם. בום בום בנג בנג, ויטי נשאר לבד מאחורי הדלפק. מה עושים עכשיו?

אם היינו עכשיו בסנדק – שבמידה מסוימת הסרט הוא פרודיה עליו - אז היו כמה יריות ועוד קצת יריות, ואולי איזה ראש של חיה במיטה, ואז מישהו היה הולך לישון עם הדגים. אם היינו באשקלון, אז בני וקנין היה רץ למיליון*. אבל אנחנו ב"בואו נדבר על זה", אז רצים לפסיכיאטר. מה זה רצים, ממש רודפים אחריו. לכל מקום שצריך. גם אם מדובר בחתונה במיאמי. החתונה שלו עצמו, זאת אומרת – בילי קריסטל מתחתן עם ליסה קודרו.

ל"בואו נדבר על זה" יש כל מיני רבדים, וכל מיני דמויות שעוזרות להאיר את העלילה באור הרצוי. למשל הבן של הפסיכיאטר, או שומר הראש השפוט של ראש המאפיה. אם מישהו צריך הבהרה, הם תמיד שם כדי לתת אותה. בדרך כלל זה מלווה בחיוך של הצופה. לעומת זאת הדמויות מה-FBI מעצבנות לאללה, בדיוק כמו ב"סופרנוס".

אז כן, יש הבדל גדול ומשמעותי בין "הסופרנוס" ל"בואו נדבר על זה": הסדרה היא דרמה, והסרט הוא קומדיה. ובאמת, הרבה יותר מתאים להתייחס למאפיה כאל משהו רציני ולא מצחיק. אני די בטוחה שיש לא מעט אנשים שלא אהבו את הסרט בגלל זה. אבל היי, דרמות על המאפיה יש הרבה. וקומדיה מתוחכמת ואותנטית, יש עד היום רק אחת (עם המשך שיצא ב-2002).

טריוויה: הדמות של פול ויטי מבוססת על דמותו של המאפיונר ה"אמיתי", ג'ון גותי.

טריוויה 2: מרטין סקורסזה היה אמור לביים את הסרט, אבל הוא ויתר על התענוג. האמת, זה סרט שלא מתאים לו, הרי קומדיות הן לא הז'אנר שלו.

בקטנה: אחת משני המפיקים של הסרט היא ג'יין רוזנטל, שותפתו של דה נירו בפסטיבל טרייבקה וחברה טובה שלו.

* כן, אני יודעת שהוא החליט לפרוש. איך ביאסו לו את הצורה!

בואו נדבר על זה (Analyze This), ארה"ב 1999. 103 דקות. במאי: הרולד ראמיס. שחקנים: רוברט דה נירו, בילי קריסטל, ליסה קודרו, צ'אז פלמינטרי, ג'ו ויטרלי