באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

לקראת שידור: ילדי ראש הממשלה, שלישי 22:30, ערוץ HOT3

להגיד ש"ילדי ראש הממשלה" מעניינת יותר מנאום ראש הממשלה אתמול בכנסת יהיה מוגזם, ובכל זאת, היא בהחלט מסתמנת כאיכותית ומסקרנת. אם יש לכם זמן, 40 דקות בערך, כנסו עכשיו לאתר ynet וצפו בפרק הראשון. אמנם רמי הויברגר בתור ביבי נתניהו (כלומר: שאול אגמון) זו בחירה קצת מוזרה, אבל מובטח לכם שלא תחבבו את אשתו דיתי (מיכאלה עשת) יותר ממה שאתם מחבבים את שרה נתניהו.

הפרק נפתח עם מעבר המשפחה לבית ראש הממשלה בירושלים. אגמון קצת אניגמטי, לא מפוענח. אשתו לא רוצה לעבור, לא רוצה לחייך, לא רוצה להיפרד מהתסכולים שלה. הבן שלהם ציני, הבת היא ילדה של אבא שמסוכסכת עם אימא. על שם שני הילדים האלה, שהאימא רוצה כל כך להשאיר מחוץ לסיפור, כלומר מחוץ לתקשורת, נקראת הסדרה. ללמדנו שהגברת הראשונה נידונה לכישלון. בניגוד לשרה נתניהו, למשל, שבהחלט מצליחה לשמור את ילדיה מחוץ לתקשורת. לפחות רוב הזמן.

יש הרבה דברים טובים ב"ילדי ראש הממשלה". מרינה מקסימיליאן בלומין בתור העוזרת האישית של ראש הממשלה היא אחת מהם. גם אלונה טל, בת ראש הממשלה, מוצלחת, ואת ליבי רן אני מחבבת מאז "כוכב נולד". אבל להתעסק בשחקנים זה להתעלם מהדבר החשוב. מהגורם המניע של העלילה.

מאחורי הסדרה הזו עומדת קודם כל נעה רוטמן, נכדתו של יצחק רבין ז"ל. נכון ששחר מגן מוגדר כתסריטאי ראשי וכיוצר שותף, אבל אין ספק שהידע האישי של רוטמן על בית ראש הממשלה, יד ראשונה מה שנקרא, הוא הדבר המכריע בסדרה הזו. "הבית הלבן" זה לא, אנחנו לא באמת רואים איך מתנהלת קבלת ההחלטות בצמרת המדינה, אבל בכל הנוגע לחיים האישיים – יש פה בשפע. עד לחדר המיטות זה מגיע ("לא פותחים את החלונות מאז הרצח").

מצד אחד, מה יותר טוב מזה. מצד שני, זה לא רק הרצח. לאורך כל הפרק הראשון שזורים אזכורים לגבי הזוג רבין, יצחק ולאה ז"ל, רובם ככולם חיוביים. כאילו לא היה שום דבר שלילי אצל השניים האלה, כאילו לא הייתה עליהם ביקורת, ובעיקר כאילו לא היו עוד ראשי ממשלה בבית הזה שאפשר להזכיר אותם. לא ולא. יש רק רבין, ו"אגמון". זה באמת הכרחי לשכתב ככה את התודעה? זה היה עובר בערוץ 2, או ששם היו עושים מאמץ גדול יותר לשמח את לב הקונצנזוס?

בהתחלת הטקסט אמרתי על "ילדי ראש הממשלה" שהיא איכותית ומסקרנת. איכות היא כידוע לא מילה גסה, וסקרנות זה משהו שבא על סיפוקו תוך פרק או שניים. במילים אחרות, למרות המגרעות אמשיך לפרק הבא. ואז תיפול החלטה. אם מישהו כבר ראה את הפרק השני, אשמח לקרוא לאן נושבת הרוח הירושלמית.