באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

רמזור – עונה 3, חמישי 21:45, ערוץ 2

אחרי כל הטררם וההתלהבות, הגרסה האמריקנית של "רמזור" נכשלה ולא תגיע לעולם לעונה שנייה. אפשר לתת לזה הרבה סיבות, למשל שהסדרה איבדה כל קשר עם המקור (מי שראה את הסדרה episodes עם מאט לה בלנק הבין איך זה עובד). אבל האמת? למי אכפת מהאמריקנים. העיקר שבישראל "רמזור" עדיין מצחיקה, ועדיין עושה בדיוק את מה שהיא יודעת לעשות: לתת לצופים שלה 35 דקות של pure fun.

אדיר מילר, ליאור כלפון וניר לוי לא איבדו את זה, רק שכללו את זה. את הספסל מול מגרש הכדורסל שבו הם לא משחקים אף פעם מחליף עכשיו ספסל ולידו אופני שטח. כמובן שהם לא רוכבים לשום מקום. שלישיית בטטות ספסל היו ונשארו. בנות הזוג שלהם עדיין מעצבנות, חפר עדיין רחוק מלהתמסד. זה רק נהיה יותר פתטי.

אז מה בכל זאת השתנה? טלי ואמיר בהריון, ד"ר שדמה שריקה-ביצים הוא הגניקולוג שלה (אקדח שמופיע במערכה הראשונה ישרוק במערכה האחרונה). חפר יוצא חודשיים עם דליה המיליונרית שמבוגרת ממנו פי 2, והבת שלה גדולה ממנו בחמש שנים. ואיצקו ולילך יוצאים לפסק זמן אחד מהשני, ולא מהבת המטורללת שלהם שחולה על "מבט שני" וחיים פלטנר. הילדה הזו היא הסיוט הגדול של כל הורה, אבל הקטע אצל העובדת הסוציאלית היה מעולה – רק בשבילו היה שווה לראות את הפרק.

לאדיר מילר ורן שריג, הכותבים של "רמזור", יש את היכולת המצוינת לזהות את הנקודות הרגישות שבין אנשים ובעיקר בין בני זוג. אחרי "מחוברים" אנחנו יודעים פחות או יותר מאיפה שריג מביא את החומרים, מעניין יותר מה אדיר מביא, כמה מתוך זה המצאה וכמה אמיתי. אני במקומו לא הייתי עונה על השאלות האלה. אני גם בטוחה שהוא לעולם לא היה משתתף ב"מחוברים". יותר מדי מכובד הבחור.

אבל מה אני רוצה מחייו של מילר, העיקר שהביא לנו עונה שלישית מהסדרה שזכתה בפרס האמי הבינלאומי, ועזר לנו לסגור את השבוע ולצאת לסופ"ש כמו שצריך.

משפט לציטוט: איך קרה שטלי צרה שם למטה ואנחנו לא יודעים מזה?

אנקדוטה: לאורך הפרק אמיר, מירי, קורא ספרים כמו "אני לא יהודית רביץ" מאת נורית גלרון ו"לאחותי לא קוראים לאה" מאת שלומי שבן. חפר "קורא" את "ואל אישך תשוקתך".

טריוויה: המילה גיסנו לא הופיעה אפילו פעם אחת לאורך הפרק.

רייטינג: 23.8%. לא מלהיב במיוחד, אבל יותר ממה שקיבלה "מונית הכסף". האם מישהו איבד את הטאץ'?