באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

ז'יל וז'ים, באחד מערוצי הסרטים

אולי זה לא עומד בקודים התרבותיים הגבוהים, אבל עד ל"ז'יל וז'ים" לא ראיתי אף סרט של פנרסואה טריפו. בניגוד למוזיקה הצרפתית הישנה שאני מאוהבת בה, הקולנוע הצרפתי הישן ואני לא נפגשנו בשום נקודה. היה זה האזכור ב"ונילה סקיי" שגרם להסתקרן, ועברו לפחות שנתיים עד שבאמת צפיתי בסרט.

תזכורת קטנה: באחת הדירות של גיבור ונילה סקיי, דיוויד איימס, יש פוסטר של של ז'יל וז'ים, סרט מ-1962 שעוסק בצמד חברים, אחד גרמני והשני צרפתי, ששניהם מאוהבים באותה אישה במשך 20 שנה. זו נקודת הדמיון היחידה בין שתי העלילות, ובכל זאת יש בה משהו. אגב, ונילה סקיי הוא לא היחיד שמתכתב עם טריפו. גם הקריינות המשעשעת בסרט "אמלי" מזכירה את הקריינות בסרט של טריפו. וגם ב"תלמה ולואיז" יש משהו שמזכיר את הסרט (לא אכתוב מה, כי זה ספויילר). כנראה שכולם היו בניו.

הסרט ז'יל וז'ים (שיש המכנים "ז'יל וג'ים") מבוסס על רומן מאת אנרי פייר רושה, ומתרחש בשנים 1912-1933. כלומר מלחמת העולם הראשונה בפנים, ואילו את השנייה איש אינו מדמיין אפילו. שני הצעירים האינטלקטואלים מאוהבים בקתרין היפה (ז'אן מורו) אך המוזרה, הדיכאונית, המסתורית והמרחפת. יש אף המכנים אותה שטחית ואובססיבית. למעשה, ככל שחושבים עליה יותר כך רוצים לפגוש אותה פחות. אבל בסרט היא מוצגת כהתגלמות התשוקה ויש בה משהו ממכר.

השלישייה המוזרה נעה בין פריז לבין הכפר, בין השלום לבין המלחמה (כל אחד מהם מתגייס לצבא של מדינתו, וזו תקופה של פרידה), והייתי אפילו אומרת בין האהבה לבין השנאה. לפעמים הם לא יודעים מה לעשות אחד עם השני או השלישית, ואז הצופה לא יודע מה לעשות עם המשולש הזה, שלא סגור על עצמו. תמיד סיפרו לי שבצרפת מקובל להחזיק מאהבת בחוץ ואישה בבית, אבל לא ידעתי שכבר אצל טריפו זה היה כל כך פופולרי.

בכל אופן, במנותק מהגברת המרחפת, שני החברים הטובים ז'יל וג'ים מכנים את עצמם דון קישוט וסנשו פנשה. לא תמיד ברור מי הוא מי, למרות שבגדול רוב הזמן ג'ים הצרפתי הוא דון קישוט (וגם דון ז'ואן), וז'יל הגרמני הוא סנשו פנשה. ואגב, יש איזו הטעיה בשמות, משום שהיה קל יותר לחשוב שז'יל הוא הצרפתי, ולא להפך. אפשר גם היה לחשוב שמתישהו יהיה פה שקט ושלווה, ואיזו זוגיות שתנצח. אבל לא, ההפך הוא הנכון. הטעיות הן שם המשחק בסרט הזה.

ציטוטים שאהבתי בסרט:

"שדייך הם הפגזים היחידים שאני אוהב" (מזכיר לי שיחה בין טל ברמן לאביעד קיסוס, על כך שגברים אומרים שדיים ונשים אומרות ציצי. בכל אופן המשפט הזה הוא חלק מסיפור שג'ים מספר לאלבר ולז'יל על בחור שהיה מאוהב בזמן המלחמה, וניהל את המלחמה הפרטית שלו למען האהבה).

"היא כוח טבע שמבטא את עצמו כאסונות טבע... היא אישה אמיתית, וזו האישה שאנחנו אוהבים" (ז'יל מתאר את קתרין לג'ים. הוא גם קורא לה מלכה).

"בזוג, לפחות אחד מהשניים צריך להיות נאמן: האחר" (ז'יל מסביר מה המוטו של קתרין הבוגדנית)

דמות שאהבתי בסרט:

תרז שמעשנת כמו קטר ושלא סותמת את הפה. דמות קומית מקסימה, שמורידה קצת מהכבדות של השלישייה.

טריוויה: טריפו מצא את הספר שעליו מבוסס הסרט בדוכן ספרים משומשים על גדת נהר הסן בפריז. הוא התלהב ממנו, ואף יצר קשר עם הסופר הקשיש. רושה מת ב-1959, מבלי לראות את הסרט ומבלי לדעת שספרו ייהפך ליצירה מוכרת ברחבי העולם.

ז'יל וז'ים )Jules et Jim(, צרפת 1962. 105 דקות. במאי: פרנסואה טריפו. שחקנים: ז'אן מורו, אנרי סר, אוסקר ורנר, מארי דיבואה, בוריס באסיאק

אחת הסצנות הכי מקסימות, שמתרחשת בפריז. קתרין מחליטה להתחפש לגבר ולצאת עם שני

חבריה אל הרחוב. בשלב מסוים היא מציעה להם תחרות ריצה, אבל עדיין לוקחת לעצמה "פור" בהתחלה