באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

גמר ליגת האלופות, שבת 21:45, ערוץ 10

לפעמים לא מתחשק לי שהטוב ביותר ינצח. לפעמים אני רוצה שהאנדרדוג יפתיע, יעשה את הבלתי ייאמן וייתן את הופעת חייו.

אתמול, בסיום המחצית הראשונה של גמר ליגת האלופות לשנת 2011, בין ברצלונה למנצ'סטר יונייטד, באצטדיון וומבלי בלונדון - היה נראה שזה אפשרי. התוצאה היתה 1:1, שער של פדרו ושער של ויין רוני. הכוחות שקולים, התפתו לומר יורם ארבל ואייל ברקוביץ', צמד שיכול להביא את החלסטרה לכל אוהד כדורגל. במיוחד בפעם השמינית שברקוביץ' מספר לנו שלפנינו חוויה ושקבוצה כזו לא תחזור על עצמה בעשור הקרוב.

במחצית השנייה כבר היה ברור מי שולט, ואצל מי מרכז הכובד. האנדרדוג הלך ואיבד מכוחו. הפייבוריטית עשתה כל מה שהיא יודעת, ולא היה מי שייתן לה פייט. ריאל מדריד, יריבה קבועה, נלחמת יותר אפילו ב"סתם" משחקים. ולא שיש בין השתיים האלה סתם משחקים, אבל אתם מבינים למה הכוונה.

אני בטוחה שכולם יקשרו כתרים לגווארדיולה, המאמן. אחרי הכל, תוך שנתיים הוא לקח את התואר הזה - אלופת אירופה, מחזיקת גביע האלופות - פעמיים. בעונה הראשונה שלו כמאמן, ב-2008/9 ובעונה הנוכחית, 2010/11. יש כאלה שאומרים שזה לא הוא, זה השחקנים. כנראה כואב להם לפרגן למי שמנצח על כל החוויה. נכון, הצוות של ברצלונה מצוין, אבל גם צוות מצוין עם מאמן פקקט לא מגיע לכל כך הרבה הישגים שנה אחרי שנה.

אז זהו, מצאתי את האשם: גווארדיולה דפק לי ולפרגוסון את האפשרות להראות שאפשר לנצח את ברצלונה. אני בטוחה שמוריניו מבואס בדיוק כמונו. ובדיוק כמונו, הוא מבין שאין טעם לקטר.  לקלל אולי כן, אבל אחרי זה, אין מה לעשות מלבד לנסות להשתפר. נמשיך לעונה הבאה, וננסה להכות אז.

רייטינג: 23.4%. נאה ביותר. ועדיין ב"כוכב נולד" צפו יותר אנשים, והיא השיגה רייטינג של 24.8%