באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

תיק שקנאי, באחד מערוצי הסרטים

שחיתויות בשלטון הן עניין כמעט בנאלי בימינו, ובכל זאת יש שני דברים שהסרט "תיק שקנאי" גרם לי להרהר בהם.

הראשון, ואם זה היה קורה באגם החולה, מעוז השקנאים בישראל. כלומר אם אחד מעשירי ישראל היה מוצא מצבור נפט מתחת לאגם החולה, או אגמון החולה, ומנהל משפט כדי שיאשרו לו לקדוח שם. ומישהו היה רוצח שני שופטים שכנראה היו יושבים בדין כשהתיק שלו היה מגיע לעליון. וראש הממשלה ממנה במקומם שני שופטים חדשים, כאלה שיהיה נוחים לאותו עשיר, כלומר יפסקו לטובתו. זה הרי לא נשמע כל כך מופרך לאור פרשות אולמרט וליברמן המככבות בכותרות בימים אלה, שלא לומר - היום.

השני, לג'וליה רוברטס יש מנעד מאוד מוגבל של הבעות פנים וטוני דיבור. היא טובה מאוד בלרעוד וללחוש, להיות עדינה ושבירה כזו, והיא משתמשת בזה בכל פעם שהיא יכולה. לא משנה על איזה סרט שלה אתה נופל, אם הוא עצוב תראה את מה שתיארתי, ואם הוא שמח אז יש לה חיוך אחד מקסים וגמרנו. ובכל זאת משום מה אנשים אוהבים לראות אותה בקולנוע, ומפיקים אוהבים לשלם לה מיליונים.

אז מה בדיוק יש ב"תיק שקנאי", שמיקם את דנזל וושינגטון במקום טוב בהוליווד? סטודנטית צעירה בשם דרבי (רוברטס) כותבת תחקיר קטן על הרצח הכפול של השופטים, בהתבסס על תיקים שבהם שפטו בעבר, ומעלה השערה מי הרוצח. לכאורה השערה תמימה, אבל בזכות רומן עם הפרופסור למשפטים שלה, שיש לו חברים במסדרונות הנכונים, התיק מגיע עד ל-CIA ולבית הלבן.

כמעט כל מי שקשור לתיק ונחשף אליו, נרצח. דרבי המזועזעת יוצרת קשר עם גריי גרנתאם (וושינגטון), עיתונאי של ה"הרלד פוסט", וביחד הם מנסים לאסוף עדויות לגבי האשמים עד שיוכלו לפרסם את הסיפור. כך שבשורה התחתונה, כן, זה שוב סרט על תפקידה של התקשורת ככלב השמירה של הדמוקרטיה. וזה לא מפתיע, כיוון שהבמאי פאקולה עשה גם את "כל אנשי הנשיא" המצוין.

הסרט מבוסס על אחד מספרי המתח הרבים שכתב ג'ון גרישם. למרות שהוא קלישאתי והוליוודי במידה שאין להתכחש לה, עדיין הוא שווה צפייה, ואפילו צפייה חוזרת, למרות שלא היה מועמד כמעט לשום פרס, ובוודאי שלא לשום פרס חשוב. יותר בגלל דנזל וושינגטון, פחות בגלל ג'וליה רוברטס.

טריוויה: גרישם כתב את הספר מראש כדי שיעובד לסרט, וכשכתב את דמותה של דרבי חשב על ג'וליה רוברטס. היש מחמאה גדולה מזו? ואכן, מייד כשג'וליה סיימה לקרוא את הספר היא אמרה I do לתפקיד, אפילו בלי לחכות לתסריט.

טריוויה 2: וושינגטון בילה במערכת ה"וושינגטון פוסט" יחד עם עורכים וכתבים, כדי להתכונן לתפקיד. בטוח שהיה לו מעניין.

תיק שקנאי ((The Pelican Brief, ארה"ב 1993. 141 דקות. במאי: אלן ג'י פאקולה. שחקנים: ג'וליה רוברטס, דנזל וושינגטון, סם שפרד, ג'ון ליתגו, טוני גולדווין, סינתיה ניקסון (בתפקיד קטן כחברה של דרבי, לפני הפריצה עם "סקס והעיר הגדולה")