באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

תמרות עשן – עונה שנייה, שלישי 22:30, הוט 3

כשהתחילו לשדר את העונה הראשונה של "תמרות עשן", רמת הגולן נראתה לי כמו מקום אקזוטי שביקרתי בו בעבר הרחוק. אבל בשנה האחרונה ביקרתי ברמה לא מעט, התאהבתי בכבישים, בטבע, בנוף, בבעלי החיים, רק שדות המוקשים הרסו לי את כל הכיף.

בפרקים הראשונים של העונה השנייה, אין בכלל מוקשים. רק שדות פתוחים, שבילים ומרחבים שבהם אפשר לרכב על סוסים בלי להתבלבל ובלי להתפוצץ. נכון, אלה לכאורה שטחים חקלאיים, אבל מה הטעם לחפש את לאה קפקא שנעלמה בשדות חרושים? הלא אם מישהו חטף אותה, החביא אותה, היא תהיה הרחק ממקומות שבני אדם מסתובבים בהם. לך תבין. בכלל, כל הסדרה הזו היא "לך תבין" אחד גדול.

אתמול בערב שודר הפרק הראשון של העונה השנייה, הצלחתי "לגנוב" עוד אחד, ואין ספק שהייתי מאוד מודה למי שהיה מביא לי את השלישי. התגעגעתי לנפתלי שמש ולחבורת המטורפים שמקיפה אותו בתחנת המשטרה הכי מחופפת באזור הכי פראי בארץ. אומרים שבשטח מפורז הכל יכול להיות? ברמת הגולן הכל יכול להיות. או לפחות בחלק הצפוני שלה. וכמה שהוא מצטלם יפה בחורף.

עודד דוידוף ונוח סטולמן יצרו סדרה שהיא קצת הזויה וקצת אמיתית, כמו כל המציאות הישראלית, ועם זאת יכולה להתרחש בהרבה מקומות – עובדה, בימים אלה עובדים על העיבוד האמריקאי שלה. לא בטוח שלאמריקאים יש יכולת לשלב יחד שחקנים מצוינים כמו יורם טולדנו, אפרת בן צור*, עודד תאומי, שי אביבי וצחי גראד, למרות שנהוג לחשוב שלאמריקאים יש כל דבר, שהם החלום.

הדיאלוגים בסדרה הזו הם משהו שראוי לשחזר, אך משפטי המחץ הם משהו שצריך לראות כדי להבין (בשביל לישון צריך לחלום). על הנופים כבר דיברתי, ואסיים עם המחשבה שקשה לי להשתחרר ממנה – מה באמת קורה בגבול בין ישראל לסוריה, האם עוברים שם אנשים מצד לצד כמו שמוזכר בפרק השני, איך מתנהלת הארץ הזו שנקראת "רמת הגולן", מה החוקים שלה ומה המיתולוגיות שלה. קול קורא ברמה, שמישהו ירים את הכפפה ויביא את הסיפורים. מי יודע, אולי תצא סדרה מצוינת נוספת.

* הדמות שלה קצת מעצבנת אותי. במיוחד עכשיו...

***** ואולי הייתי צריכה לדבר עכשיו על גלעד שליט, ועל הסיקור במהדורות החדשות, אבל איכשהו נראה לי שזה שייך כרגע למחוזות אחרים, לדבר עצמו ולא לאופן שבו התקשורת מציגה אותו. אולי בעוד כמה ימים....