יש קאמבק!
סרוגים עונה שלישית, ראשון 22:00, ערוץ yes דרמה
חיכיתי חיכיתי ציפיתי ציפיתי, ובסוף הגיעה עונה שלישית. החבורה הירושלמית נחתה אצלי בסלון, ולשמחתי הגיעה במארז של שלושה פרקים. צפיתי רק בשניים, מחוסר זמן. אבל האמת היא שהייתי שמחה להישאר עם כל פרקי "סרוגים", כל הלילה. עד כדי כך אני מכורה להם.
אז נכון שרוב החבר'ה של "סרוגים" משחקים גם בסדרות אחרות, ומעונה לעונה קשה יותר להתחבר לדמויות - יעל שרוני, נו, היא ביצ'ית מרמזור, מה יפעת המקסימה עכשיו. ועמוס תמם תכף יהיה שוטר קשוח בסדרה של ערוץ 10. ונכון גם שהסדרה כוללת אלמנטים שמוכרים לדתיים בלבד, כמו למשל כש"המורה הודיה" אומרת בקול רם לתלמידות "יעלה ויבוא" (מתברר שזו תפילה שאומרים בראש חודש), או הקטע שבו נתי קורא עיתון בשירותים בערב שבת (לקח לי שנייה להיזכר שזה המקום שבו דתיים משאירים אור כל השבת).
אבל כשמתגברים על הבעיות האלו, מתחילים ליהנות. הרי מה יותר מקסים מזה שהודיה פוגשת שוב את אברי. מה יותר משעשע מהפרצופים של יפעת (טוב, לזה יש תשובה: הפרצוף של עוד בחורה שנתי זרק אותה). איפה עוד ירושלים נראית כל כך קוסמת וקסומה. אתה כמעט מרגיש את האוויר הרים צלול כיין דרך מסך הטלוויזיה.
אם יש משהו שבחורות, ובעצם גם בחורים, לא אוהבים להיות, זה גלגל חמישי. רעות (שרון פאוסטר) היא הגלגל של החבורה הזו. בעונה אחת סידרו לה מערכת יחסים עם יוחאי, חנאג' בר המצוות, בעונה שנייה התאהבות חסרת תוחלת באח הגיי של נתי (שפתאום צץ בעונה הזו כתלמיד ישיבה מאשדוד. פספסתי משהו?). ולמרות זאת, היא תמיד נותרה הדמות הכי סתמית. יצליח, לא יצליח, היא בכל מקרה לא הצליחה לעורר עניין. אפילו רועי (אורי לחמי) היה יותר מעניין ממנה.
* מילא פודרה, אבל אני לא באמת סורגת כיפות. זה שחילונים מתחברים לסדרה על דתיים, זה בגלל שכולם רוצים אהבה, לא בגלל שכולם רוצים כיפה. אגב, למרות שאני כבר שנה עם yes, לא התחברתי לרוב הסדרות הישראליות שחברת הלוויין מפיקה. אהבתי מאוד את "טקסי דרייבר", אבל מאז לא נראה לי שקרה משהו (אומרים שפספסתי את "אבודים באפריקה". אוקיי, אבוד). את העונה הקודמת של "סרוגים" נאלצתי לראות דרך המחשב, והיה איום ונורא. אין לי מילים לתאר את האושר שבצפייה רגילה. וזה שאני לא מנעימה זמירות בשבת לא רלבנטי לענייננו.
בקטנה: התחלתי לקרוא ביקורת שמישהו כתב ב-ynet על סיום העונה השנייה. הבנאדם קיבל 120 תגובות, רובן אמוציונאליות, לכאן או לכאן. בעיניי זה מעיד על "סרוגים" הרבה יותר מאשר על הכותב. כלומר, זו סדרה שנוגעת באנשים. והרי בשביל זה אנחנו רואים טלוויזיה.