באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

נשים על סף התמוטטות עצבים, באחד מערוצי הסרטים

כמו שיש סופרים שאני אוהבת לקרוא כמה שיותר ספרים שלהם, יש במאים שהופכים אותי לסקרנית ושאני מוכנה ללכת שבי אחריהם, וגם לחזור אחורה, לתחילת הקריירה שלהם, כשעוד הייתי פספוסית או לא הייתי בכלל. הם לא רבים, הבמאים האלה, זה קורה לי יותר עם שחקנים – ובכל זאת, יש כמה שזכו בניצוצות הגאונות. לרוב אלה לא במאים הוליוודיים קלאסיים, אלא במאים שבאמת יש להם אמירה משלהם. וודי אלן, למשל. או מישל גונדרי. או פדרו אלמודובר.

את אלמודובר הכרתי דרך חברה טובה, שהכירה "אותו" דרך חברים דוברי ספרדית. היא שכנעה אותי לראות את "קיקה" המופרע ואת "חוק התשוקה", שלעומתם "חיבוקים שבורים" נראה ממש שפוי. הכי הרשים אותי "הכל אודות אימא" - זוכה פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. אחר כך ראיתי את "דבר אליה". ואז הגיע תור "לחזור". אחר כך, כאמור, החיבוקים. אבל עכשיו, בגלל שקראתי שאנטוניו בנדראס חזר לשתף פעולה עם אלמודובר אחרי כל כך הרבה שנים, במקום ללכת לראות את הסרט החדש "עור", התיישבתי לצפות ב"נשים על סף התמוטטות עצבים", אחד מהסרטים היותר מוקדמים של הבמאי הספרדי המיוחד.

יכולתי לכתוב "הבמאי הספרדי המוכשר", אבל זה היה סתם מקטין אותו. זה לא רק הכישרון: זו זווית המבט על העולם שבתוכו אנחנו חיים. ולמרות שהעולם הוא כמעט תמיד בספרד, ואין בו שום דבר מריאל מדריד או מבארסה, הוא מצליח להיות רלבנטי להרבה מאוד אנשים. ולהיות מועמד לפרס האוסקר (הוא גם זכה אז, אבל זה היה עם סרט אחר – "דבר אליה").

הפעם הגיבורה היא פפה מרקוס, מדובבת סרטים (בספרד, כמו במדיניות אירופיות רבות, אין תרגום אלא דיבוב) שהמאהב שלה נטש אותה. הוא נטש גם את אשתו, ולא ברור למה או עם מי הוא נעלם. הבן שלו הוא סוג של חנאג' (תפקיד מוזר לבנדרס) שמנהל זוגיות עם אישה מכוערת (רובי דה פלמה, הכוכבת של "קיקה") ששולטת בו. למדובבת (כרמן מאורה המצוינת, ששיחקה גם ב"לחזור") יש בעיות שינה, וחברה טובה אך משוגעת עם בעיות הרבה יותר קשות, שקשורות בבחור לא-ספרדי.

כמו בספרים וסרטים אחרים, גם כאן יש כמה עלילות שמתחברות זו לזו ומזכירה מטופשת. יש, כמובן, נשים היסטריות על סף התמוטטות עצבים, כשבראשן המדובבת – למרות שבשורה התחתונה, היא היחידה שיש לה ביצים. יש אפילו ציטוטים למזכרת. האהוב עליי ביותר: "אופנוע אפשר להבין. גברים – לא".

למרות שבאמת לא קל להבין גברים, אני לא חושבת שהייתי יכולה להיכנס לכזו היסטריה בגלל גבר, או לעשות דברים כל כך מטופשים. אולי בגלל שאני יותר מדי בשליטה, ואולי זה כי אני מאוד רציונלית. אז מצד אחד אין לי פיקים מטורפים בחיים, ומצד שני פיקים כאלה לא מעניינים אותי. אני מעדיפה קצת פחות דרמטיות וקצת יותר נורמליות. מהחיים שלי אין מה לעשות סרט, אלמודובר עלול להשתעמם ממני או להוציא אותי להרפתקה כפויה, אבל היי – תמיד אמרתי שאני מעדיפה לראות סרטים מאשר לעשות אותם.

טריוויה שאינה ספויילר: ב"חיבוקים שבורים" מופיעים צילומי סרט בשם "נשים ומזוודות". חלק מתוכן הסרט הבדיוני הזה מבוסס על סצנות מ"נשים על סף התמוטטות עצבים". למשל, בשניהם הגיבורה מכינה גספצ'ו שבו היא ממיסה גלולות שינה.

טריוויה רכלנית: כרמן מאורה הגדירה את העבודה על הסרט כ"גיהינום", שגרם לה להפסיק לעבוד עם אלמודובר למשך 18 שנה, עד "לחזור" (וכמה שהיא נראתה מבוגרת שם, כאילו חלפו הרבה יותר מ-18 שנה).

נשים על סף התמוטטות עצבים. ספרד, 1988. 90 דקות. במאי: פדרו אלמודובר. שחקנים: אנטוניו בנדרס, כרמן מאורה, חולייטה סרנו, רובי דה פלמה