באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

צבא השחרור של גלעד, חמישי 22:00, ערוץ 2

אין לי מושג למה ישבתי מרותקת מול הסרט "צבא השחרור של גלעד". הרי אני כבר יודעת מה הסוף: גלעד חזר הביתה. וכולם כבר מחכים לשמוע מה היה שם, מה עבר עליו. לא מפי העיתונאים, מפי הגבורה. ובינתיים זה לא קורה, וגם ראיון ענק עם אביבה שליט או נועם שליט לא ראינו, אז מה שנשאר זה הסרט הזה, על האנשים שהובילו בהתנדבות את המאבק, ועכשיו, אחרי כמה שנים לא-טובות, חוזרים לחיים הרגילים שלהם.

הבמאית, תסריטאית, צלמת ותחקירנית עופר גת ילין ליוותה את משפחת שליט ואת הפעילים המרכזיים שתמכו בה לאורך כמעט שלוש שנים. היו עליות ומורדות, מאבקים, תקוות, ממשלות. את כל זה אנחנו כבר יודעים. אז מה היה חדש? עם כל הכבוד לפעילים, ויש כבוד, סופסוף שמענו קצת את אביבה שליט מדברת. לא רשמית, אלא בדברים הקטנים של החיים. כולל הביסלי והאפרופו וחטיפי האנרגיה ששמה  בחבילה לגלעד. חבילה סמלית שלא הגיעה לשום מקום, ועדיין היה נכון שתהיה אחת כזו ושידברו על הנושא, ושיציגו את ההומאניות של הצד הישראלי.

לצד אביבה, שהתגלתה כחמה, מחבקת ואמיתית, כולל באמירה "טוב, אני אהיה לא נחמדה קצת, כשזה ייגמר אני אחזור להיות נחמדה" - נועם שליט פחות מעורר אהדה בסרט הזה. עושה רושם שהוא יותר מנהל את התקשורת, ואת הפעילים, ומפגין קשיחות כשהוא חושב שנחוץ, ולא תמיד מתחשב בפעילים. מודה להם כל הזמן, אבל גם יודע לשמור על מה שחשוב לו.

ובעיקר שמתי לב שלא היו כמעט נקודות משותפות לאביבה ולנועם. כאילו היה נתק ביניהם. הקשר היחיד פחות או יותר היה כשאחת הפעילות ביקשה מנועם שיגרום לאביבה לצעוק באיזה תשדיר של 30 שניות, ונועם אמר שאביבה צועקת רק עליו. אין שום סיכוי שתצעק בכיוון אחר. וכמובן שאביבה לא היתה שם להגיב, וגת ילין גם לא עימתה אותה אחר כך עם הדברים. בכלל, לא היתה שום התערבות של הבמאית במהלך העניינים שהיא תיעדה.

מכיוון שגת ילין לא ניסתה להגיד שום דבר, אלא רק לצלם, ראינו את אביבה ונועם כל אחד פעם בנפרד, בשיחות עם הפעילים. השם של חלקם נמחק לי, חוץ מאמיר גולדשמיט שהיה תלמיד י"ב והתגייס לקרבי במהלך המאבק, זכה לכינוי "גלעדניק נמאסת", אבל בעצם היה אחד מבני הנוער הבודדים שבזכותם יהיה עתיד למדינה הזו; ומצליק, כי זה שם שקשה לפספס. האיש בן 72 ולא הלך לפגוש את הבת שלו והנכדות כשבאו מבוסטון כי בדיוק הייתה הצעדה. היה פעם חסיד סאטמר, והיום יש לו בן דוס. זה סיפור חיים שלא שוכחים גם בלי לרשום על דף.

 לא ברור לי איזה תחקיר גת ילין עשתה פה, מלבד למצוא את הפעילים. הרי יש כל כך הרבה דברים ידועים, שהיא לא הכניסה לסרט. אולי זה היה כדי להמשיך לקבל את הסכמת המשפחה. אולי זה עלה לה במחיר הסרט. כי בגדול, יש כאן פספוס.