באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

אחת אפס אפס, שני 21:58, ערוץ 10

בתי הספר למשחק חייבים לנפק דחוף את הדור הבא של שחקני הטלוויזיה, וזכייניות הטלוויזיה חייבות להבין שאי אפשר לצלם עונה פעם בשנתיים, ולסיים סדרה אחרי שלוש עונות. נמאס כבר לראות את אותם שחקנים בכל הסדרות, ונמאס שעונה זה בקושי עשרה פרקים ואחר כך צריך לחכות שנה וחצי, במקרה הטוב, ולשמור חיבה לדמויות שכבר שכחנו מיהן, כי בינתיים עמוס תמם כבר גילם עוד שלושה תפקידים שונים.

וזה לא שאני לא אוהבת את עמוס תמם או את זוהר שטראוס, זה רק שמרוב תפקידים, אני כבר יודעת להגיד איך אני מעדיפה אותם - נקיים יותר, כמו ב"סרוגים". ריקי בליך דווקא בסדר, אני מעדיפה אותה דרמטית מאשר מצחיקה. התעצבתי לגלות שגולן אזולאי השמין קצת מאז "טירונות", ואני חייבת לציין שזה מבאס לצפייה לא פחות מבחורה שמשמינה. אלי אלטוניו היה מרגש יותר ב"המקום", וכמובן שגם היה לו שם תפקיד גדול יותר.

ולמה אני מתעסקת במסביב ולא בסדרה עצמה, "אחת אפס אפס", שבמרכזה בלשי משטרה (האתר הרשמי של הסדרה)? קודם כל, כי כזה כבר היה לנו הרבה בעברית. ושנית, וזה יותר חמור, כי מדובר בחיקוי עלוב של "המגן", כולל הרופאה שהיתה נשואה לשוטר (שודרגה, ב"המגן" היא היתה אחות), ועכשיו הם פרודים אבל הוא עדיין אוהב אותה.

מה לעשות שאריק ארבל (תמם) הוא לא ויק מאקי (מייקל צ'יקליס), ולא משנה כמה עבריינים הוא ינסה לחסל על דעת עצמו, וכמה שוטרים אחרים ינסו להפיל אותו. מהפרק של אתמול עלה שהדמות שלו לא מספיק מורכבת, והמוח שלו לא מספיק מפותח. הוא רוצה להיות ויק מאקי, אבל הוא תקוע כאן בישראל, בתסריט שמגביל אותו. יכול רק לחלום על חבורות כמו הביז לאטס.

"המגן" מתרחשת בדאון טאון לוס אנג'לס, וכאן תל אביב היא אולי העיקר, אבל נתניה היא עדיין מעוז הפשע. זה התחיל עם "נשמה תזמיני ניידת יש הרוגים", והמשיך ל"וואלה, כמו לוטו נתניה. כל עשרה אנשים שאתה עוצר, אתה נופל על עבריין. צריך רק לגרד". גם בנאלי, גם סטיגמתי. ואת זה אני אומרת לא רק בגלל חיבתי לעיר.

אין לי מושג מהיכן צץ יוצר הסדרה, אמיר מן*, ואיך הוא שכנע את מחלקת התוכן של ערוץ 10 להשקיע בדרמה שלו. אתמול היה פרק שלישי, ולא הרגשתי שפספסתי משהו בכך שלא צפיתי בשני הראשונים. לא ארגיש פספוס גם על הפרק הרביעי.

* יש לי מושג. אבל אני באה לומר – נתנו לו הרבה קרדיט בערוץ.