באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

אוכל למחשבה, שישי 18:00, ערוץ 2

יצור כלאיים מוזר נחת בערוץ 2. מצד אחד הבשלן גיל חובב, מצד שני הסקרן האינטלקטואל גיל חובב, מצד שלישי מחויבות של הטלוויזיה החינוכית לספק תוכן רציני. ערבבו הכל ביחד, הוסיפו קצת מלח, וקבלו מיש-מש לא ברור ולא אכיל.

זה מתחיל בראיון עם נשיא האוניברסיטה העברית, ממשיך למתכון עוגת שוקולד, עובר לראיון עם אלי ויזל ומסתכם באיזה רעיון לא ברור להשכיר את כל נסיכות ליכטנשטיין לבר מצוות. צריך להיות אדם ממש סקרן ורחב אופקים ו/או בעל בלוג טלוויזיה, כדי לצלוח את הדבר הזה מבלי לתהות כל הזמן "מה הקשר".

שלא יהיו טעויות – הראיון עם אלי ויזל היה מעניין, והייתי שמחה לו היה קצת ארוך יותר ולא רק על קצה המזלג. מרגש היה לשמוע שהדבר הראשון שגרם לו שמחה אמיתית אחרי השואה הוא הניצחון של ישראל במלחמת ששת הימים. והוא לא האמין בכלל שננצח, חשש שמה שקרה באירופה יחזור על עצמו. יותר מפרס הנובל לשלום שקיבל ב-1986, חשוב לו להיות בקשר עם נשיאי ארה"ב ולדבר איתם על ישראל. נכון, הניים דרופינג שלו נעצר בתקופת רייגן, אבל הוא הוזמן גם לנאום האחרון של ביבי באו"ם, ובכלל, יש מה ללמוד ממנו. לא חייבים דיווח ישיר מהבית הלבן בתקופת אובמה. בשביל זה יש תוכניות אחרות. קוראים להן חדשות.

באופן רשמי, התוכנית מוקדשת לזוכי פרס נובל בארץ ובעולם, והיא צולמה בחסות האוניברסיטה העברית. מנכ"לית האוניברסיטה, בילי שפירא, אפילו כתבה מכתב מרגש ל"קהיליית האוניברסיטה" כולה, שבה היא מתגאה בעובדה הזו ומזמינה את כולם לצפות בחובב וחבריו החדשים.

שפירא גם לא שכחה להזכיר שיהיה פרק "ספיישל" על אלברט איינשטיין, ממייסדי האוניברסיטה. הוא הוזכר לא מעט בפרק של אתמול – כולל העובדה הנשכחת שהוא היה נשיא האוניברסיטה אך סירב להיות נשיא המדינה - וזה נראה לי ספיישל מספיק. מצד שני, המנכ"לית הבטיחה שנקבל את מתכון הריזוטו האהוב על איינשטיין, ואת החלק הזה אני מתכוונת להקליט וליישם. מי יודע, אולי ידבק בי משהו, ואני לא מתכוונת רק לגרגרי האורז האיטלקי הזה.

זה נכון שבתוכנית הזו הכל מהוגן, מסודר, מכובד. אין שטויות כמו בתוכנית האוכל המביכה של איציק כהן המשודרת מייד אחר כך, ובה הוא נאלץ לומר את המילה "מאסטר שף" (שפים) יותר מדי פעמים, כדי שלא נשכח חלילה את המותג עד שיעלה בעונה חדשה. ועדיין, גיל חובב עושה קצת יותר מדי הצגות, אין שום קשר אמיתי בין האוכל לראיונות, זו חצי שעה לא ברורה שלא מכפרת על המחדל של העפת "טעמים" מלוח השידורים, בדיוק מהשעה הזו.

בשלן הולך ובשלן בא, ואדם נאצל כמו אלי ויזל תקוע באמצע. רק לאלוהי החינוכית המחנכת, הפתרונים. והעבודה הקשה – לאלדד קובלנץ, המנכ"ל הנכנס.