באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

המכשפות, באחד מערוצי הסרטים

נתחיל מהסוף: הידעתם? קלינט איסטווד יודע לדבר איטלקית. או לפחות לעשות כאילו הוא יודע. הרי מדובר בשחקן, ולא סתם אחד, אלא מצטיין. אלא שאני מדברת פה על תחילת דרכו הקולנועית, בשלב שעוד לא היה לגמרי ברור איזה כוכב גדול הוא יהיה. זו היתה רק התחלת הכוכבות, בעקבות "בעבור חופן דולרים". על כל פנים, דיברתי כאן על איסטווד מכיוון שהוא נועל את "המכשפות" (Le Streghe), סרט שמורכב מחמישה סרטים קצרים שביימו חמישה במאים איטלקים ב-1967. מי שביים את השחקן האמריקאי הוא ויטוריו דה סיקה, היחיד מכל הבמאים הללו שאני מכירה את שמו.

סרט קצת מוזר, "המכשפות". כלומר חמישה סרטים מוזרים, באורכים שונים. בכל אחד מהם מככבת השחקנית היפה סילבנה מנגנו. המוצלח ביותר הוא הרביעי, "כדור הארץ כפי שהוא נראה מהירח". הוא מתחיל עם קלוז אפ על קבר מאבן, עמוס דמויות ומלאכים, וכשהצילום נפתח והמצלמה מתרחקת, נראים אב ובן מתייפחים. האב נראה כמו ליצן קרקס, הבן נראה כמו קריקטורה (ג'ינג'י מזבנג של אורי פינק, שלמעשה נוצר בערך עשרים שנה אחר כך).

השניים מחליטים לא להישאר בודדים ללא אישה, ויוצאים לחפש מישהי שתהיה מקובלת על שניהם. כיוון שהם קצת לא יוצלחים, זה יוצא משעשע. משפט מפתח: "אישה היא כמו פרפר, יש רק יום אחד שבו אפשר לתפוס אותה, אחר כך היא חומקת מידיך". ואני חשבתי שגברים הם כמו פרפרים! על כל פנים, תוך זמן קצר מתברר שהם מתגוררים בבית דל ומתפורר, שעומד בניגוד גמור להשקעה שלהם במצבה. ויותר מזה לא אספר, כי זה הולך ומתפתח, ומסתיים משעשע אפילו יותר.

איסטווד משתתף ב"לילה ככל הלילות", שהוא מעט מדכא, אך יש בו רגעים חייתיים שמעלים אצל הצופה חיוך אוטומטי. הסרט הזה הוא השני באיכותו, בעיקר בזכות מנגנו הנהדרת – איסטווד עושה פה תפקיד שלא ממצה את יכולותיו, וממקם אותו בתור "האמריקאי" שלא מגשים לאשתו את כל מה שסיפרו לה על אמריקה.

בדרך כלל אני נוטה לחפש מקומות מוכרים בסרטים אירופיים. כאן האתר הבולט הוא הקולוסאום. בקפיצה חדה ל-2011, קראתי היום שהאטרקציה הרומאית הזו החלה להתפורר, ושחלקים מהקולוסאום נסגרו לביקור. בשנות ה-60 מצבו היה כנראה מצוין, והוא הופיע בשניים מחלקי הסרט – ב"ירח" וב"רוח שיתופית", שבו מנגנו בעיקר נהגה כמו משוגעת.

צריך להגיע אל "המכשפות" עם סבלנות כדי ליהנות ממנו. במובן מסוים זה הזכיר לי את "כאוס" של האחים טביאני, שהיה מורכב מארבעה סרטים, למרות שפה יש קצת יותר חיים וצבעים עליזים. אולי זה "כאוס" מעורבב עם סרט אחר שראיתי במגמה לקולנוע בתיכון, ושכחתי כרגע את שמו (אולי של אנטוניוני. אזכר ואכתוב). על כל פנים, המיש-מש הזה מתאים לתקופתו, וגם אם לא היווה שיא קולנועי, אין ספק שהיווה בסיס והשראה ללא מעט סרטים אחרים, לא רק איטלקים. זה לא סרט לקערת פסטה, ולא סרט לפיצה, בין היתר משום שאין בו אוכל כמעט בכלל ופשוט נראה לא מתאים לאכול מולו. הטוב ביותר הוא לא לעשות דבר בזמן הצפייה: פשוט להתחבר (אליו), ולהתנתק (מכל השאר).

טריוויה: מפיק הסרט הציע לקלינט איסטווד שכר של 25 אלף דולר, או 20 אלף דולר פלוס פרארי. הוא בחר באפשרות השנייה.

המכשפות (Le Streghe), איטליה 1967. 120 דקות. במאים: לוצ'ינו ויסקונטי, מאורו בולוניני, פיר פאולו פסוליני, פרנקו רוסי, ויטוריו דה סיקה. שחקנים: סילבנה מנגנו, קלינט איסטווד, טוטו (האלמן בסרט הרביעי), נינטו דאוולי, אני גיררדוט