באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

אל תשאל, ראשון 22:45, ערוץ 2

אז אמנם הבטחתי לכתוב פה על סרט שהיה מועמד לאוסקר, אבל חייבים להתייחס לעונה החדשה של "אל תשאל", כי פעם הפורמט המוזר הזה שהמציא שי שטרן היה הממתק הטלוויזיוני הכי משובח. בשבוע שעבר הוא חזר לעונה רביעית, התראיין בבוקר אצל טל ברמן ואביעד קיסוס, והצליח להפוך שיחת יח"צ סתמית לחוויית שידור. הבעיה היא שבערב, בתוכנית עצמה, זה כבר היה קצת אחרת. מישהו כתב אחר כך שהוא איבד את זה, את הקול הציני הייחודי, לטובת חיבוקי מיינסטרים.

חשבתי שהאמירה היתה קצת קיצונית, קצת מוגזמת, אבל האמת היא שזה נכון. ככל שזה מבאס לומר זאת, "אל תשאל" נהייתה כמעט משעממת. כל הקטע המגניב שלה – כולל זה שאי אפשר לדעת מתי התוכנית צולמה - הולך לפח ברגע שהיא מנסה להתחבר לאקטואליה. זה כאילו יותר עמוק לדבר על האיום האיראני או על הדרת נשים, שנאת חרדים וערבים והחיים בעיר הבירה ירושלים, אבל תכלס: לא צריך פה עומק. זה לא הקטע.

הקטע של שטרן, אם לדייק את זה, מורכז משני דברים: הראשון, הוא אומר את מה שלא אומרים בקול רם, והשני, הוא מדבר רק עם אנשים מוכרים. בעונה הזו, הוא בקושי אומר משהו, וכמעט שאינו מביך את מרואייניו, שרק חצי מהם מוכרים. אתמול למשל, הרשימה מנתה את יעל דן, יעקב אחימאיר, מירה עוואד ומושיק גלאמין. שילוב מלהיב זה לא.

בניסיון להיזכר בתוכניות קודמות, הבנתי עוד משהו – פעם המרואיינים דיברו הרבה יותר על עצמם, חשפו את דעתם בכל מיני נושאים, וקיבלו עקיצות בתמורה, וצחקו כשזה הצליח. הפעם, היחיד שנתן את הסחורה הוא גלאמין. כל השאר היו מרוחקים, דיברו על דברים שאינם נוגעים להם, או שמרו על קור רוח משמים. מבחינתם הם יצאו "בסדר", מבחינת הצופה הם יצאו משעממים.

איזו סיבה יש להמשיך לראות את "מה תשאל", מלבד העובדה שהיא משודרת אחרי "האח הגדול" ואנחנו כבר ממילא מול המסך? כרגע, שום סיבה. וחבל: עד שלתוכנית יש מקפצה נהדרת, היא משתינה לתוך הבריכה. ואז קופצת ראש. איכשהו יש לי דז'וו על המשפט הזה. כנראה שהיא לא הראשונה שעושה את זה. אבל איך אומרים: צרת רבים, נחמת טיפשים.