באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

שישי עם טל ברמן, שישי 21:15, ערוץ 1

זו אולי אנקדוטה קטנה ולא מאוד חשובה, אבל נדמה לי שאפשר ללמוד מזה משהו על המצב כולו: בתחילת התוכנית "שישי עם טל ברמן" עומד המנחה החביב, מונה את שמות המשתתפים במהלך הערב, ואז מוסיף משהו בסגנון "קדימה, בואו נתחיל, יום שישי יום קצר". כידוע, הביטוי הקובע שיום שישי הוא יום קצר מתייחס לכך שמדובר ביום עבודה קצר. כשמשדרים תוכנית בערב של יום שישי (ובכלל צריך לקרוא לזה "ערב שבת"), לביטוי אין שום משמעות. הוא אידיוטי לגמרי בהקשר הזה.

למרבה הצער, זה לא הדבר האידיוטי היחיד ב"שישי עם טל ברמן". אמנם רק תוכנית שנייה וצריך לסלוח על מחלות ילדות, אבל רבאק, מי יכול לשרוד תוכנית שלמה כזאת? איטית, כבדה, משתרכת. ואפילו אין לה פרסומות שיתנו הפוגה קלה להתרעננות. הדרך היחידה לצבור כוחות להמשך היא לוותר על השירים ולעשות הפסקת קפה / שירותים. ודווקא זה חבל, כי עילי בוטנר, אוהד שרגאי ואדר גולד זה שילוב לא רע.

אם אני כבר מתייחסת לבוטנר, אז צריך להזכיר שלא מזמן הקדישו לו כתבה די ארוכה ב"אולפן שישי". ואלי פיניש, שהתארח לקידום הסרט "העולם מצחיק", גם כן קיבל לאחרונה כתבה לא קצרה בערוץ 2 (או 10, לא סגורה על זה). בקיצור, לא ממש מחדשים פה עם האורחים. היחידות שלא ראיתי כבר כמה זמן הן ציפי-עירית-חני / שביט-ענבי-נחמיאס, ובאמת לא התגעגעתי. בדיחות קרש יש לי מספיק במקום העבודה. ויותר מכך, לשלב את השלישייה הזו בפתיחת התוכנית זה אידיוטי, כי זה מבריח צופים. הן יכולות להשתלב אחרי שכבר יש איזה וייב לתוכנית, לא בשלב שצריך לחמם מנועים.

העניין הוא, כמובן, שבשום שלב אין וייב לתוכנית. ואם לומר את האמת, גם לא נראה לי שטל ברמן נהנה. לפרקים הוא נראה נבוך, לפרקים הוא נראה קצת סובל, אבל בשום שלב הוא לא נראה בטוח בעצמו. ואם הוא ככה, למה שאנחנו נהנה? הדבר הראשון שצריך לקרות בתוכנית שרוצה להצליח הוא שהמנחה ירגיש בבית, ולא ייראה כאילו רווח לו כשהמרואיינים מדברים בינם לבין עצמם, כאילו בכוונה הוא דאג שהם יגיעו בשלשות (אלי-דני-אסי / פיניש-שטג-לוי). ואם השאלות לא יושבות לו טוב בפה, צריך לשנות אותן. או לפחות שיהיה איזה חן בגישה שלו.

בוודאי שמתם לב שכבר מזמן לא הייתה על המסכים שלנו תוכנית אירוח. זה פשוט מפני שהפורמט מיצה את עצמו. נראה שבערוץ 1 נחושים להוכיח אחרת, ואני בטוחה שהם הולכים במסדרונות ואומרים לעצמם: לג'יי לנו זה עובד, לדיוויד לטרמן, לג'ימי קימל, אפילו לאופרה ווינפרי (למרות שהערוץ העצמאי שלה הוא קצת כישלון). הם רק שוכחים שברמן לא דומה לאף אחד מכל אלה, וזה שיש לו תוכנית מצחיקה ברדיו זה לא אומר כלום.

ברמן יכול לשאוף להיות גידי גוב בימיה הטובים של "לילה גוב", אבל גם מזה הוא רחוק כרגע. התוכנית שהוא אפה לנו עדיין לא קיבלה את מכת החום שהיא זקוקה לה כדי להיות מוכנה לאכילה. והאולפן שלו בכלל נראה כמו אולפן האירוויזיון של שנת 99', ולא כמו האולפן של דה וויס כפי שטען אלי פיניש, בניסיון לפרגן בכוח. אין לי מושג איך התוכנית הזו יכולה להשתפר, אבל ברור לי שהיא יכולה – במיוחד משום שאין לה שום פייט. ערב שבת הוא אחד הערבים המשעממים ביותר בטלוויזיה הישראלית שהרימה דגל לבן וסידרה לנו ערב שחור. טל ברמן יכול לנצל את החור הענק הזה, אם הוא רק ייקח איזה כדור שמחה אחד לפני הצילומים. ואגב, אלה לא חייבים להיות כימיקלים.