באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

באופן שקצת הפתיע אותי, הגרסה האמריקנית של "נערה עם קעקוע דרקון" הייתה יותר נאמנה למקור, כלומר לספר של סטיג לרסון, מאשר הגרסה השבדית. לפחות בכל הנוגע לסצנות הפתיחה, הדברים היו יותר ברורים, יותר מסודרים, עם פחות סימני שאלה. אולי זו הנטייה ההוליוודית להאכיל בכפית, בהשוואה לנטייה הסקנדינבית לעשות הכול מסובך. אבל בסרטים כמו "נערה עם קעקוע דרקון" זה לא דבר שצריך לציין לרעה. יש מספיק דברים רעים אחרים.

הבעיה העיקרית שלי עם נעק"ד היא האלימות הפורנוגרפית שמובילה אותו מתחילתו ועד סופו. הסצנה המפורטת עם החתול המת, למשל, הייתה מעל ומעבר לרצוי. וכך גם הסצנה עם הפסיכולוג/עובד סוציאלי המתעלל שקיבל בתגובה התעללות מפורטת מאוד עד כדי הגזמה. סצנות מהסוג הזה הופכות את נעק"ד לקשה לצפייה, עושה רע על הלב ובאופן כללי מעלה גועל יותר מדי פעמים. לא שהפורנוגרפיה הומצאה על ידי הבמאי, היא היתה גם בספר, אבל אפשר היה להפחית קצת את המינון המצולם. לא חייבים לזעזע בכוח שוב ושוב בתדירות מוגזמת, כדי להעביר את המסר של ליסבת סלנדר.

עבור החלק הקטן באוכלוסיה שלא שמע על הנערה עם ההפרעות הנפשיות: ליסבת היא יתומה בת 24 שגדלה בכל מיני מוסדות ואושפזה כמה פעמים בבתי חולים פסיכיאטריים. בתקופת חייה הנוכחית היא נתונה למרותו של אפוטרופוס זקן ולא בריא. לכן היא עוברת לידיו, תרתי משמע, של עובד מדינה. היא עצמה עובדת כ"תחקירנית" בחברת חקירות פרטיות. אחרי שהיא מסיימת עבודה על מיכאל בלומקוויסט, עיתונאי שהורשע בהוצאת דיבה על תעשיין, היא מוצאת עצמה משתפת איתו פעולה בתיק אחר.

שיתוף הפעולה מתרחש על האי הדבי, שנמצא סמוך לעיר בדיונית בשם הדסטאד. באי מתגורר מי ששכר את מיכאיל לתיק המדובר, ושם מתגוררים גם בני משפחתו - שהם אולי עשירים אבל מרירים ברמות שאין לתאר. הם גם לא בדיוק אנשים ישרים – מה שמבטיח עלילה מעניינת. הקור השבדי נודף מהמסך אל הצופים, אבל כיוון שהוא מתובל באמריקאית, זה יוצא קצת מוזר.

זו הפעם הראשונה שיוצא לי להעריך את המשחק של דניאל קרייג, ואני חייבת לומר שהוא דווקא מוצא חן בעיניי. נאמר זאת כך, הוא לא האשם במיקס הדוחה שיצא בסרט הזה. האשמה כולה על הבמאי – דיוויד פינצ'ר. חבל שהוא כפה את הסגנון שלו על העלילה של לרסון, וחבל שלרסון כבר לא חי, ואי אפשר לשאול את דעתו בעניין.

טריוויה: רבים רצו שהשחקנית נומי רפס (Noomi Rapace), שגילמה את ליסבת בגרסה השבדית, תגלם אותה גם בגרסה האמריקנית. היה קמפיין שלם, אבל בסוף היא הודיעה שאין לה עניין בזה, כיוון שבמשך שלוש שנים רצופות גילמה את ליסבת – בסרט המדובר ובשני ההמשכים שלו – וזו הייתה מעמסה גדולה מדי עבורה. ואני אומרת: רוני מארה לא היתה רעה, אבל זה תפקיד שעוד רבות היו יכולות לעשות טוב. היתרון היחיד שלה על פני נטלי פורטמן או סקרלט ג'והנסון*, הוא בהיותה לא מוכרת: זה יצא הרבה יותר אמין.

* שתיהן היו מועמדות לתפקיד.

נערה עם קעקוע דרקון, ארה"ב 2011. 158 דקות. במאי: דיוויד פינצ'ר. שחקנים: דניאל קרייג, רוני מארה, כריסטופר פלאמר, רובין רייט, גורן ויז'ניץ (התגעגעתי לרופא מ-er!)