באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

יום האם, שני 22:00, ערוץ 2

כמו עוד רבים וטובים, גם אני קבלתי מראש את שני הפרקים הראשונים של "יום האם". מכיוון שאני מאוד אוהבת את הטורים של דניאלה לונדון דקל ב"7 ימים", החלטתי לצפות בשניהם טרם שידורם בערוץ 2. ומה אומר לכם, כגודל הציפייה גודל האכזבה.

במונחים טלוויזיוניים, אין מבאס יותר מקומדיה לא מצחיקה. וזה מה שקורה ל"יום האם": יש בה את כל האלמנטים הנכונים חוץ מהיכולת לזרוק החוצה את מה לא שמחדש ולא מצחיק. והרי החוכמה הגדולה בכתיבת תסריט היא לדעת להיפרד לשלום מהמיותר – ובוודאי שלא להוסיף עליו ולהרוס עוד יותר את הבדיחה.

כשאתם רואים פרק של "רוק 30", למשל, לכל שורה יש משמעות ואף בדיחה אינה שחוקה אלא אם זה נעשה בשיתוף עם הצופים ונמשך לא יותר משנייה ורבע. אבל ב"יום האם" הולכים על צחוק בנאלי, עם תסריט כמעט צפוי מראש. ברגע שנרשמה ריצה מהירה לעבר סצנות שבהן יורדים נמוך, כבר היה ברור שיש בעיה. אמנם הפרק הראשון הוקדש לנושא משפחתי כמו כינים וגירודים, אבל הפרק השני כולו סביב ניתוח באשכים, ואתם יכולים לנחש לאן זה מגיע.

אני לא מדברת רק על הקלישאות הקשורות באישה שחייבת לקנות נעליים חדשות גם כשבעלה בניתוח, וברור שהיא תשכח את עצמה ולא תהיה שם בשבילו כשהוא ייצא מחדר ההתאוששות. אני מדברת גם ובעיקר על העניינים שם למטה. לא, זה לא גולש למקום הזול, אבל זה גם לא מתעלה להומור משובח. זה סתם לא מצחיק.

דרור קרן, קרן מור ואורלי זילברשץ הם השלושה שמובילים את הסדרה, ושמונעים ממנה להפוך לפלופ מוחלט. כל אחד מהם שחקן מעולה מהליגה הראשונה, ובמקרה של קרן וזילברשץ אני מוכנה אוטומטית לצפות בכל דבר שהם משתתפים בו. אבל אפילו הם לא יכולים להפוך את "יום האם" לסדרה מצוינת.

התסריט מוקדש לאלה (מור), מאיירת נשואה ואם לשלושה ילדים, ממש כמו לונדון-שקל עצמה. יש לה חברה אחת טובה (זילברשץ), שמאוהבת בעצמה יתר על המידה. יש לה בעל חביב ביותר (קרן), והיא עצמה מוגבלת טכנולוגית ברמה מחפירה. במידה רבה, זו פשוט הרחבה של הטור המצוין מהעיתון, שכאמור אני נהנית ממנו מדי שבוע. הבעיה היא שמה שעובד בצמצום, לא תמיד צולח את ההרחבה.

אגב, אם רוצים להשוות לסדרה ישראלית, כי זו לא חוכמה להשוות לסדרה אמריקאית עם תקציבי ענק ושאר התירוצים מסוג זה, אז בואו ניקח את "אמא'לה" של אורנה בנאי. לא שהיא חפה מפגמים, אבל היא בטוח הייתה הרבה יותר טובה והרבה יותר מושקעת ברמת התסריט. אמנם לבנאי יש יותר ניסיון טלוויזיוני מאשר ללונדון דקל, אבל זה לא יכול להיות תירוץ. בכל זאת, מחלקת התוכניות של קשת חתומה על הדבר הזה.

הדרך היחידה שבה קשת יכולה לפצות אותנו על הדבר הזה היא להפיק את "יום האב", עם תסריט טוב יותר ומצחיק יותר. אולי רשף לוי יהיה בעניין.

רייטינג: 26.3%, מה שמוכיח בעיקר שמחלקת הפרומו של קשת בשיתוף היח"צ עשו עבודה טובה. ההימור שלי - בשבוע הבא הרייטינג יהיה יותר נמוך. הרבה יותר נמוך.