באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

הקרקס, ערוצי הסרטים של yes

אם אני לא טועה, "הקרקס" של צ'רלי צ'פלין הוא הסרט הכי ישן שראיתי. הוא נעשה בשנת 1928, סרט אילם בעידן שבו כבר היו סרטים מדברים. ההומור מושתת כולו על תנועות, מחוות, מימיקות ושאר אלמנטים שאינם כוללים דיבור. הרבה כישרון צריך לזה, ולצ'פלין היה אותו, אך לאורך כל הצפייה לא יכולתי שלא לחשוב: מעניין איך הסרט היה נראה לו היו עושים אותו היום. והתשובה - כנראה זה לא סתם שאף אחד לא ניסה לשחזר סרטים של צ'פלין.

"הקרקס" מביא שוב את סיפורו של הנווד הלא יוצלח עם המגבעת השחורה, מקל הסבא וכמובן השפם הקטן. אדם עני, לא שייך לשום מקום ושום דבר לא שייך לו. הכל קורה לו - לטוב ולרע - והוא אינו מודע כלל למציאות כפי שהיא באמת. עושה שטויות, ולא קולט את מוזרותו שלו. זה הקלף של מנהל הקרקס ששוכר את שירותיו: הכוכב שמצחיק את הקהל עם המוזרות הזו, חושב שהוא בסך הכול עובד במה. בהתאמה, הוא מסכים לקבל שכר נמוך. עסקה משתלמת ביותר לכל מנהל.

מהר מאוד הכוכב מתאהב בבת של המנהל, אלא שהיא רואה בו רק ידיד: סיטואציה קלאסית, שמתרחשת כל כך הרבה פעמים גם בימינו. הוא מנסה להרשים אותה, הקהל צוחק אבל היא לא מתאהבת. יש מישהו אחר שמקפיץ לה את הלב. בסוף הוא, הנווד, יבין שיש לו תפקיד אחד בחיים והתפקיד הזה לא כולל זוגיות יציבה או יציבות על חבל. כן, הוא מסוגל לזה וגם לזה, אבל זה פשוט לא התפקיד שלו. זו העלילה של מישהו אחר.

סרט בשחור לבן, בלי דיבורים, עם טקסטים שמדי פעם מופיעים על המסך – זה מזכיר לי את הילדות שלי, שבה הייתי רואה מדי פעם סרטים של "השמן והרזה". צ'פלין, הבריטי שהפך אמריקאי, התקשה במשך שנים להיכנס לתודעה שלי. איך אומרים: כנראה שלא נולדתי בשנתון הנכון. כי הוא הרי באמת היה מוכשר: ב"הקרקס" הוא כתב, ביים, הפיק, הלחין וגם כמובן כיכב בתפקיד הראשי. גם בסרטים אחרים שלו שראיתי, "הדיקטטור הגדול" ו"זמנים מודרניים", הפגין את כישרונו. אולי בקרוב נראה את "אורות הבמה" וניווכח בזה שוב. אולי נקליט את "הבהלה לזהב", מ-1925. אין מה לומר, צ'פלין היה יוצר פורה.

אבל האם היה לו סרט שנחשב לכישלון, או שחייו האישיים נחשבו כישלון – העובדה שהתחתן והתגרש מנערות צעירות כל כך הרבה פעמים? איפה הייתה הנפילה? הרי לא יכול להיות שהכול היה נפלא ונהדר אצל האיש הזה. או שכן? בכל מקרה, אין מחלוקת: מדובר בגאון קולנוע. ואמנם ראיתי רק שלושה מסרטיו, אבל נראה לי שאני בדרך הנכונה.

טריוויה: צ'פלין באמת למד ללכת על החבל, במשך שבועות לפני תחילת הצילומים. הוא צולם הולך על חבל בגובה 40 רגל, אבל אז סרטי הצילום הלכו לאיבוד והיה צריך לצלם הכל שוב. לדעת צ'פלין, התוצאה הייתה הרבה פחות טובה, אבל לא הייתה ברירה, וזה מה שנכנס לסרט. בעיניי זה נראה מצוין.

בקטנה: האם אני טועה, או שאף אחד מהשחקנים ששיחקו אצל צ'פלין לא הפך לכוכב גדול, כלומר כל התהילה הלכה אליו? (אולי למעט אחת מהשחקניות שהייתה אשתו).

הקרקס, ארה"ב 1928. 71 דקות. במאי: צ'רלי צ'פלין. שחקנים: צ'רלי צ'פלין, מרנה קנדי (בתו של מנהל הקרקס), אל ארנסט גרסיה (מנהל הקרקס), הארי קרוקר (רקס ההולך על חבל)