באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

סמול טוק עם אדיר מילר, ערוץ הוט בידור ישראלי

הרבה זמן לא הייתה בטלוויזיה הישראלית שום תוכנית ראיונות נורמלית. איכשהו הפריים טיים שלנו התמלא בתחרויות ריאליטי, שמוקפות במהדורות חדשות (אמיתיות ובידוריות גם יחד), עם תיבול קל של סדרת דרמה או שתיים. אבל תוכנית שבה אנשים מדברים, על עצמם או על התרבות או על המצב – יוק.

נדמה שקברניטי הערוצים מנסים לשים עצמם במקומנו, והמסקנה הראשית שלהם היא שזו מכת שעמום להקשיב לאחרים, מהיכן נביא את הסבלנות למישהו שמדבר על חייו. זה כמובן מאפיין את רוב אנשי הברנז'ה: הם מתעניינים בעיקר בעצמם ובחברים שלהם, גם כן מהברנז'ה, אבל ממה שאני רואה, אנשים עדיין שמחים להקשיב למישהו שהם מכירים. במיוחד אם הוא מביא תובנות, רכילות וצחוקים.

אפילו ב-HOT וב-yes הרגו את הפורמט הזה. אבל לאחרונה החליטו בהוט בידור ישראלי, ערוץ שהוא הנישה של הנישה, לתת ליונתן ריגר תוכנית ראיונות שמבוססת על מה שהוא עשה קודם לכן ברדיו. רשימת המרואיינים של "סמול טוק" בלתי מקורית בעליל, שלא לומר שחוקה עד זרא, אבל מצד שני – מתי בפעם האחרונה מישהו נתן להם לדבר במשך 25 דקות רצופות. לכן לא פלא שכמעט כולם הסכימו לבוא. הרי כבר כל כך מעט מבקשים מהם את זה, לפני חמש שנים העניינים הלכו הרבה יותר טוב מהבחינה הזו. היום אם אתה לא ב"הישרדות VIP" או ב"האח הגדול VIP", הברירה היחיד שלך היא להתחנן שיקחו אותך כשופט בתוכנית ריאליטי.

נחזור לבעיות של "סמול טוק": מעבר לעובדה שהמרואיינים שחוקים, לריגר אין בלמים על הפה. הוא שואל שאלות שלא שואלים, נכנס לפינות נמוכות או סתם מדבר שטויות, ובקיצור - זה לא אלגנטי. זה היה ככה בתוכנית עם אדיר מילר שבה צפיתי עד הסוף, ובתוכנית עם סקאזי שנטשתי באמצע. הם אשכרה הגיעו לניהול שיחה על גילוח הביצים. בחיי.

עדיף בהרבה שריגר יקריא מטלפרומפטר ולא ינסה לנהל שיחה, לפחות עד שיהיה מספיק משופשף בראיונות כאלה. הוא אולי חושב שרכש ניסיון ברדיו, אבל זה לא מספיק, מתברר. הוא צריך לשאוף למקום שבו היה יאיר לפיד בזמנו, בתוכנית היומית בערוץ 3. בזמנו הסלוגן שלי היה "יאיר לפיד, אסור להפסיד", כי זו באמת הייתה תוכנית ראיונות מעולה. לפיד היה מוכן מאוד, מאומן מאוד, ואינטליגנטי. זה גם משהו שחסר לריגר, או לכל הפחות הוא לא מביא את זה למסך: הוא לא חריף שכל. ובמקרה של אדיר מילר, זה מוביל לתוצאה מאכזבת, כי למילר יש מה לתת, רק שריגר לא באמת בא לקחת. כאילו הוא אומר לעצמו: בשביל מה להתאמץ, גם ככה יש לנו מעט צופים.

אדיר מילר, אם מישהו שכח, הפך מפורסם בזכות הפינה שלו אצל יאיר לפיד – כשזה כבר הוביל תוכנית ראיונות בערוץ 2. מילר עשה את הפינה הסוגרת של התוכנית, שבה הוא צוחק על כל מה שקרה באותו שבוע וגם קצת על עצמו. למשל העניין הזה שכבר הרבה זמן אין לו חברה. עד סוף התוכנית הוא כבר הכיר את מי שעכשיו היא אשתו.

בניסיון לברור את המוץ מהתבן, הנה תובנה אחת שתוכלו לקחת מאדיר מילר: "כשמציעים לך הצעה - קודם תגיד כן, ואחר כך תחשוב". לא להפך. למה? כי מההתנסויות אתה יכול רק להרוויח. ובכלל, מה כבר יכול לקרות? מקסימום זה יתבטל ותחזור לעשות מה שעשית קודם.

משהו על עצמו: "באגף החברתי אני עם ביטחון עצמי, אבל עם בחורות תמיד הייתי ביישן". כנראה משהו שנשאר מהילדות. פרשנות שלי, כי ריגר דילג מעל המשפט הזה: אומרים שההצחקה היא הפתרון של מי יש לו בעיות בתחומים האחרים, אם מישהו מצחיק אותך הוא זוכה אצלך למקום טוב. אנחנו הרי אוהבים לצחוק. אבל כשהוא יוצא עם בחורה, הוא לא יכול לדפוק לה מופע כל הערב, כי זה גם מעייף וגם בסוף לא ממש אותנטי. אז אתה צריך להיות אתה עצמך, וזה כבר יותר קשה.

ואם תהיתם לגבי הסדרה המזוהה ביותר עם מילר, כיוון שהוא היוצר ואחד משלושת הכוכבים – "מבחינתי", אומר מילר, "'רמזור' זה 'סקס והעיר הגדולה' לגברים – זו הביקורת הגברית על זוגיות". זה השלב שבו מילר מתחיל להצחיק קצת. כי בכל זאת, זה לא ראיון עם שר החינוך אלא עם סטנדאפיסט, ובאנו עם ציפיות. רק חלקן התממשו, אבל כאמור לא בגלל מילר.

אם הייתי צריכה להצמיד מידה ל"סמול טוק" היא באמת הייתה סמול. לפרקים אפילו אקסטרה סמול. ובעוד שבחיים האמיתיים רזה זה יפה, בתוכנית טלוויזיה עדיף להיות אקסטרה לארג'. קדימה ריגר, תשמין.

משהו קטן וטוב: העיצוב של האולפן הקטן מאוד עכשווי ונעים לצפייה. וגם, יש משהו בעובדה ששום שולחן לא מפריד בין המראיין למרואיין.

מידע שימושי: כל הפרקים מופיעים גם באתר ynet. הבאסה היחידה היא שיש 4-5 פרסומות קצרצרות.