באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

בן חור, באחד מערוצי הסרטים

יש סרטים קלאסיים, שלאן שאת לא פונה בחיים, את מוצאת מישהו שיזכיר אותם. בעבודה, בטלוויזיה, עם חברים, עם משפחה, בהרצאה – תמיד הם יצוצו איכשהו, ישמשו את הדובר כדוגמה למה שהוא רוצה לומר או מחפש להדגיש. הבעיה עם הסרטים הקלאסיים האלה הוא שאת רובם לא ראיתי. רק לאחרונה אני משלימה קצת פערים – סרטי צ'רלי צ'פלין היו ההתחלה. השבוע הגיע תורו של "בן חור".

כמעט ארבע שעות נמשך הסרט, מה שהוביל לכך שראיתי אותו בשני חלקים. לא יודעת איך אנשים שרדו את זה בקולנוע, ועוד קולנוע מודל 59' שבטח היה קצת פחות נוח מבתי הקולנוע של ימינו. חתיכת אפוס יש כאן, ובמרכזו מלחמה בין שני גברים שלא יתנו שיפגעו להם בכבוד. נשמע כמו קרב תרנגולים בנאלי, אבל חייבים לזכור שמדובר על גברים במאה הראשונה לספירה, אז מותר להם – הם היו שם קודם, הרבה לפנינו.

יהודה בן חור הוא יהודי, אציל עשיר שחי בירושלים עם אמו, אחותו וכל המשרתים שלהם. חבר הילדות שלו, מסאלה, מגיע לירושלים כטריבון צבאי מטעם הלגיון של הקיסרות הרומית. בדקות הראשונות הם מאוד שמחים לפגוש אחד את השני, אבל תוך זמן קצר ההשקפות הפוליטיות שלהם באשר לריבונות של רומא בממלכת יהודה הורגות את העסק. אין שום סיכוי שהם יפתחו שוב מערכת יחסים.

כאן מתחיל מסע ייסורים ארוך וכואב עבור יהודה. כמובן שמי שיציל אותו רגע לפני שהוא מת בצמא וכל גופו דואב, הוא אחד ששמו בישראל, וביהודה, ישו. במובן הזה, הסרט מאוד מאוד מיסיונרי. למעשה הוא בא להציג את הבשורה של ישו, את הגאולה שהוא מביא לעולם, כולל גאולה פיזית ממחלות, ואת הפחד הגדול של הרומאים מפניו, מה שרק מאשש את עוצמתו וכוחו (הרי לא מפחדים מהחלש). "בן חור" הוא שיר הלל ללידת הנצרות. כל הסבל של יהודה ושל משפחתו שמוצג בסרט הוא, בעיניי, רק קישוט. או לכל היותר, אמצעי לקדם את חשיבותו של ישו.

זה לא שהרומאים לגמרי מושמצים: כשיהודה היה עבד בספינה שהותקפה, הוא הצליח להציל את הקונסול אריוס. בתמורה, אריוס אימץ אותו לבן ואיפשר לו להפוך לאזרח רומי חופשי ועשיר. יהודה מצידו הפליא בניצחונות במרוצי מרכבות (צ'רלטון הסטון התאמן על זה חודש), מה ששידרג את מעמדו של אריוס – בעל הסוסים. הידע הזה שהוא צבר שימש אותו בהמשך חייו, והפך לאחת הסצנות הכי מרשימות בסרט. ללמדנו: תמיד שווה להיות פתוח לדברים חדשים, לא לקפוא על השמרים ולא לפחד מאתגרים. אף פעם אי אפשר לדעת מתי זה יהיה שימושי, ובאיזה רגע זה יציל את חייכם.

טריוויה: הסרט, שכלל 300 אתרי צילום, הופק בתקציב שיא לאותם זמנים, כ-16 מיליון דולר. אומרים שהשתמשו בו ביותר ממיליון אביזרים. למרבה המזל ההכנסות היו גבוהות כמעט פי 6 מההוצאות, והגיעו ל-90 מיליון דולר. מספר פרסי האוסקר שבהם זכה הסרט עמד על 11. עד ל"טיטאניק" אף סרט לא הישווה את הרקורד הזה.

מזכרות מהסרט: לצד כל המרצ'נדייז הבנאלי, הוציאו למכירה מרכבות. הייתי שמחה להשיג אחת.

סימן שאלה: מצאתי שחלק מהסרט צולם ברומא, וייתכן שחלק אחר צולם באזור ירושלים – אולם התקשיתי למצוא הרחבה בנושא.

בן חור, ארה"ב 1959. 212 דקות. במאי: ויליאם וויילר. שחקנים: צ'רלטון הסטון (יהודה), ג'ק הוקינס (אריוס), חיה הררית (אסתר. האישה שבה הוא מתאהב. השחקנית ילידת חיפה), סטפן בויד (מסאלה), יו גריפית (שיח אילדרים, בעל הסוסים ביהודה)